אוקי..אז החלטתי שאני מעלה פרק פעם בשבוע, כל יום שני, כמות ההצבעות ממש מבאסת אותי..בכל מקרה רוב הסיכויים שאני אשכח מההבטחה הזאת ובשביל שתקבלו פרק בזמן אז אם אתם רואים שאני לא מעלה פשוט שלחו לי הודעה. אגב אין לי וואצאפ, מחקתי אותו אז....או רגילה או בוואטפד.
תהנו
"בוקר, נסיכה" שמעתי והרגשתי נשיקות קטנות מונחות על צווארי ועל שתי לחיי. חיוך התפשט על שפתיי וכל מה שחשבתי עליו באותו רגע היה שככה אני רוצה לקום בכל בוקר כל חיי.
פתחתי את שתי עיניי וראיתי את מייקל יושב לידי ובין שתי ידיו יש כוס מהבילה (מעלה אדים) וצלחת מלאה בפנקייקים.
"מאיפה השגת פנקייקים מאמצע שום מקום?" שאלתי וציחקקתי בזמן שהתיישבתי וכיסיתי את עצמי עם השמיכה. "טוב...זה לא ממש שום מקום, יש סניף של סטארבקס חצי שעה מכאן."
הוא גירד מאחורי ראשו והסתכל לכל מקום חוץ מעליי. "זה כל כך מתוק מצידך" אמרתי בחיוך והתיישבתי לידו, קרוב אליו, ולא יכולתי להתעלם מהעובדה שהבאד בוי הסמיק.
"איפה שאר הבנים?" שאלתי כשלא שמעתי כלום בחוץ חוץ מהציפורים שצייצו, ממש כמו בסרטים. "הו, הם הלכו לטייל ביער"
קמתי ממקומי ויצאתי החוצה, הסתכלתי מסביב וחיפשתי נהר או כל מקור מים כלשהו. "קחי את הבקבוק שלי, הנהר הכי קרוב הוא במרחק של עשר דקות מכאן." מייקל אמר מתוך האוהל וזרק את הבקבוק שלו לעברי, בקושי הצלחתי לתפוס את זה. הוא צריך להזהיר לפני.
ציחצחתי את שיניי ושטפתי את פניי לפני שנכנסתי בחזרה לאוהל והתיישבתי לידו, מוסרת את הבקבוק בחזרה לידיו. "אז...למה לא הערת אותי?" שאלתי ולקחתי חתיכה מהפנקייקים והכנסתי לפי.
"את היית כל כך כל כך עייפה אתמול בערב. חוץ מזה כבר תשע ויש לנו תוכניות מתוכננות להיום אז הייתי חייב להעיר אותך, ניסיתי למשוך את הזמן כמה שיכולתי אבל הייתי חייב להעיר אותך. כל השאר ערים כבר משמונה"
נישקתי את הלחי שלו ולקחתי חתיכת פנקייק והחזקתי אותה מול פיו, אבל הוא ניענע את ראשו וחייך. "זה שלך, פיספסת אתמול את ארוחת הערב, את צריכה לאכול הרבה."
"בבקשה? קדימה אני לא יכולה לגמור את הכל לבד. זה יותר מידי" ניסיתי לשכנע אותו ובאמת אחרי כמה דקות הוא סוף סוף הסכים ופתח את פיו.
שמתי חתיכה קטנה בין שתי שפתיו ועשיתי את אותו הדבר לעצמי. "ישנתי אתמול כל כך טוב, בדרך כלל יש לי חלומות רעים או משהו דומה שגורם לי לקום באמצע הלילה אבל אתמול...זה היה..שונה." אמרתי בכנות מלאה וחיכיתי לתגובה שלו.
אני ישנה יותר טוב כשהוא לידי, זה הוכח מאז היום הראשון שפגשתי אותו. "אני לא יודע אם את מודעת לזה אבל..אתמול כשהאוהל ושקי השינה היו מוכנים, אמ שמתי אותך באחד מהם וכיסיתי אותך,"
YOU ARE READING
Hiccups ✔
Teen Fictionאני שונאת להודות בזה אבל אני מוזרה. אני לא נולדתי נורמלית, יש לי בעיה בריאותית. היא לא נפוצה כל כך אבל כל דבר הכי קטן שמלחיץ אותי או מפחיד אותי גורם לי לשהק, בהיסטריה. (מה שממש מפגר כי אני אוהבת סרטי אימה) בשביל זה יש לי משאף מיוחד, הוא משחרר, בנוסף...
