פרק 19:

1.8K 107 4
                                    

****נקודת המבט של רון****

הימים עוברים מהר, אני והילי ביחד, אנחנו מצליחים להסתיר בנתיים את זה מאלכס, למרות שזה שובר אותי מבפנים לשקר לה כל פעם שהיא שואלת משהו לא במקום, אני רוצה לספר לה , אבל הילי מפחדת ובצדק, זה ממש מוזר, אני לא מפסיק לחשוב על זה, אני כבר ימים ער בלילות ולא מפסיק לחשוב, הילי נכנסה לחדר וקראה לי "רון?" הסתכלתי עלייה "מה?" שאלתי "אל תכעס עלי" היא אמרה בלחש ובעדינות "אני לא יכול לשקר לאלכס" אמרתי בלי להסתכל עלייה "אני יודעת, אבל תבין אותי, זה עדיין קשה לי לספר לה, אני צריכה עוד קצת זמן" היא אמרה ומלטפת לי את הפנים בעדינות, חייכתי לעברה "אולי עוד כמה ימים ימאס לך ממני ואז בכלל לא נצטרך לספר" היא אמרה ופתאום היא הייתה רצינית , הרמתי בשתי הידיים את הפנים שלה בעדינות ואמרתי "עוד שהייתי בתיכון רציתי אותך" היא הסתכלה עליי בעיניים הגדולות והיפות שלה "אני לא יודעת מה אתה עושה לי, שאני כל הזמן רוצה להיות ליידך" היא אמרה וחייכה ובמבוכה, התקרבתי אליה לאט לאט עד שהשפתיים שלנו נפגשו, נתתי ללשון שלה גישה לשלי, הרגשתי מין חמימות נעימה בגוף, זאת הייתה הרגשה שחייכתי לה הרבה זמן, היה לה טעם נעים שרק רציתי ממנו עוד, היא נשכבה עלי בעדינות בלי להפסיק את הנשיקה, "הילי?" שמעתי את אלכס קוראת להילי, כנראה שהיא התעוררה, הפסקתי את הנשיקה מהר והקמתי את הילי על הרגליים, הדלת הייתה חצי פתוחה, עמדנו אני והילי אחד ליד השני "מה היא עושה בחדר שלך?" אלכס שאלה כשהיא נכנסת לחדר "אמ.." הילי גמגמה "כאב לה הראש, היא באה לבקש כדור" אמרתי טיפה לחוץ "אז למה היא לא ביקשה ממני?" אלכס שאלה בחשדנות "לא רציתי להעיר אותך, נרדמת מהר והיית עייפה אז ביקשתי מרון" הילי אמרה "טוב" אלכס אמרה והיה לה מבט לא ברור "נתת לה כדור?" אלכס שאלה "לא בדיוק השנייה היא נכנסה לחדר וביקשה" אמרתי ויצאתי מהחדר לכיון המטבח, לקחתי נשימה עמוקה והבאתי להילי כדור וכוס מים "קחי" אמרתי, הילי שתתה את הכדור והן התקדמו לכיוון הדלת, הילי נתנה לעברי מבט אחרון ויצאה ומהחדר.

נשכבתי במיטה והחלטתי שהמצב הזה לא יכול להימשך ככה, אני חייב לסדר עם אלכס ולפתור את המצב הזה עם הילי, עצמתי את העיניים ונרדמתי לאט לאט.

****נקודת המבט של אלכס****

קמתי בבוקר והימים האחרונים מוזרים, אני רואה הרבה את הילי ורון וביחד, אבל זה לא מה שמטריד אותי, אור לא בא כבר כמה ימים לבית הספר, האמת שאני דואגת לו, ואני לא יודעת למה, אני ואיתן מסתדרים יפה, הזמן עובר ואני מתחילה לאהוב אותו כמו שמגיע לו, אני לא אומרת שאין לי רגשות לאור, תמיד היו לי ואני לא בטוחה שהם לא יעלמו, צלצול של הודעה מוציא אותי מהמחשבות, אני לוקחת את הטלפון מהפינה של החדר "בייבי רוצה לצאת היום?" איתן שלח לי הודעה שגרמה לי לחייך טיפה "בטח" עניתי לו בחזרה "אני אבוא לקחת אותך בתשע" הוא ענה לי בחזרה "טוב בייבי" עניתי לו, ירדתי לסלון ושוב הילי ורון היו ביחד, הם ראו סרט, הם לא ישבו קרוב אחד לשני, אפילו לא באותה ספה, אבל מטריד אותי הקרבה שלהם בזמן האחרון, "הילי אני יוצאת עם איתן היום בערב, אז תישארי פה טוב?" אמרתי ובחנתי את המבט של רון, אבל המבט שלו לא זז מהטלוויזיה "אה.. אוקיי" היא אמרה "תעזרי לי להתלבש?" הסתכלתי עלייה וחייכתי "ברור" היא קראה "טוב אני נכנסת להתקלח" אמרתי והלכתי למקלחת, הורדתי את הבגדים ונכנסתי למקלחת, נתתי למים החמים לשטוף אותי, התקלתי לפחות 20 דקות , רציתי באמת להתנקות מכל התקופה הזאת, יצאתי מהמקלחת הלכתי עם מגבת לכיוון החדר שלי, לקחתי תחתונים וחזייה ולבשתי "הילי!!" צעקתי מהחדר , והיא הגיעה בתוך שנייה "מה קרה?" היא שאלה די מבוהלת מה שדיי הצחיק אותי "מה את שפויה?" חשבתי שקרה לך משהו, ושנינו צחקנו, הילי ניגשה לארון ובחנה את הבגדים שלי, היא הוציאה גופיה לבנה רופפת וחצאית אפורה צמודה, לבשתי את הבגדים והילי והרימה לי טיפה את החצאית שתיהיה יותר "מיני" , היא איפרה אותי ולאחר מכן נעלתי נעלים אפורות תואמות לצבע של החצאית, הסתכלתי במראה ואהבתי את מה שראיתי, החלקתי את השיער כמו בכל יום והילי לקחת את המסלסל וסילסלה לי את הקצות בעדינות, "אוהבת?" הילי שואלת כשהיא עומדת מאחורי ושנינו מביטות במראה היא הייתה יותר נרגשת ממני "כן!" קראתי ושנינו צחקנו , הטלפון שלי צלצל והילי הביאה לי אותו, היה רשום "אור" והלב שלי רעד באופן מוזר, "הלו?" עניתי טיפה מופתעת "אני צריך לדבר איתך" הוא אמר והוא היה נשמע טיפה לחוץ "אוקי, אני הולכת עכשיו, אז פעם אחרת ?" שאלתי והוא היה נשמע טיפה נואש "לא" הוא קבע "אני חייב אותך עכשיו" הוא הוסיף "דקה אני חוזרת אלייך" אמרתי וניתקתי ישר "הוא צריך לראות אותי עכשיו" אמרתי להילי ,שהסתכלה עליי לחוצה כל משך השיחה "מה תעשי?" היא שואלת יותר לחוצה ממני "אני אגיד לאיתן שיתעכב טיפה" אמרתי חצי שואלת "אוקיי, אז תתקשרי עכשיו לאיתן" הילי אמרה,לקחתי את הטלפון והתקשרתי לאיתן "אני לא הספקתי להתארגן תבוא עוד חצי שעה?" שאלתי והוא צחק טיפה "טוב בייבי" הוא אמר וניתק את השיחה , התקשרתי לאור והוא אמר שהוא יגע עוד 2 דקות, אחרי בול 2 דקות הוא שלח לי "תרדי אני מתחת לבית שלך" הורדתי את הנעלים שנעלתי ובמקומם נעלתי כפכפים וירדתי , הוא היה עם הגב לדלת וכשטרקתי אותה הוא הסתובב "אלכס" הוא אמר, והוא היה נשמע לא טוב "למה לא באת כבר כמה ימים לבית ספר?" שאלתי והוא הסתכל עלי במבט לא מוסבר "את זוכרת שתמיד אמרתי לך שאני אוהב אותך ואני אף פעם לא אפסיק לאהוב" הוא אמר בלי לענות לי על השאלה "כן" מלמלתי "אני מתחנן אלכס, רק אל תשכחי אותי" הוא אמר ולא הבנתי למה הוא מתכוון "אור.." אמרתי "לא" הוא קטע אותי "תבטיח לי, שלא משנה מה יקרה ולא משנה מה יגידו ולא משנה איפה תיהיה אל תשכחי אותי" הוא אמר והוא היה נשמע כיאלו הוא הכין את עצמו לשיחה הזאת כל כך הרבה זמן "אור מה קרה?" שאלתי , אני כבר ידעתי שמשהו מסריח קורה פה "אני לא יכול להסביר לך, ואני צריך ללכת, רק תבטיחי לי" הוא אמר ומסתכל עלי "אני מבטיחה" אמרתי בעדינות, הוא נשק לי נשיקה עדינה ונעימה על השפתיים והלך, עליתי הביתה כל כך מבולבלת ולא מבינה, איך תמיד הוא יודע לבוא ברגע הכי לא מתאים ופשוט להרוס אותי, הלכתי להילי שחיכתה לי בחדר וישר קפצה כשנכנסתי , סיפרתי לה מילה במילה והיא הייתה בהלם, היה לי ברור שהיא לא מבינה בדיוק כמוני מה קורה, צלצל של הטלפון קוטע את השיחה שלנו "בייב אני פה למטה" איתן אמר, החלפתי בחזרה לנעליים, נתתי מבט אחרון במראה ויצאתי מהחדר, רון הסתכל עלי במבט לא ברור "אני אחזור יותר מאוחר" אמרתי והלכתי , איתן חיכה לי ליד האופנוע "לאן הולכים?" שאלתי מנסה לחייך, למרות שלא באמת היה לי חשק "הפתעה" הוא אמר, הוא הרים אותי על האופנע , נתן לי נשיקה עדינה וקטנה "את יפה היום בייבי" הוא אמר וקשר לי את הקסדה ונסענו. הגענו למסעדה שצמודה לים, נכנסנו למקום שהיה שמור לנו, התיישבו ואיתן לקח לי את היד והחזיק אותה "אני יודע שעברנו תקופה יחסית קשה, אבל אני לא רוצה שזה יפריע לנו, אני אוהב אותך" הוא אמר הלב שלי נשבר שוב, בגדתי בו שוב, לא מכוונה רעה, לא ציפיתי לנשיקה הזאת מאור, אבל אני לא מתכוונת להתעסק בזה, יש לי את איתן ובו אני אני אתעסק, הזכרתי לעצמי "גם אני אוהבת אותך" אמרתי, הוא התרוממם טיפה ונשק לי על השפתיים, הזמנו לאכול ,דיברנו וצחקנו תוך כדי, והאמת שהרבה זמן לא נהנתי ככה.



מה שיקרה יקרהWhere stories live. Discover now