~אפילוג~

4.7K 174 85
                                    

נקודת מבט ג׳וליה

יצאנו לטייל בשדה של פרחים, אני מחזיקה בידו של קרלו, וידו השנייה מחזיקה את רגליו של רומיאו שנמצא כרגע על כתפיו.

אני לוקחת את ידי ומדגדגת את רגליו החשופות של רומיאו והוא צוחק את הצחוק הכי חמוד בעולם.

קרלו מוריד את רומיאו מראשו ונושק למצחו.

״אתה רוצה לרוץ?״ קרלו שואל את רומיאו שמהנהן בהתלהבות, ושנינו מחייכים אליו קרלו מניח אותו על הרצפה ואני נועלת לו את נעליו, שלא ייפצע.

והוא מתחיל לרוץ בהתלהבות קדימה, כשידיו פרוסות לצדדים.

קרלו מניח את ידו בשיפולי גבי ומצמיד אותי אליו, אני מניחה את ראשי על כתפו והוא מניח נשיקה עדינה על קודקוד ראשי.

ואנחנו מסתכלים ביחד על הילד הקטן שלנו, שרק בן שנתיים, ״הוא הילד הכי יפה שאי פעם ראיתי״ אמרתי לקרלו, ובאמת התכוונתי לכך, לא רק בגלל שאני אמא שלו ״טוב, הוא קיבל את הגנים של אמא שלו.״ הוא אומר וגורם ללחיי להתחמם.

רומיאו רץ בחזרה אלינו כשאחת מידיו מוסתרת מאחורי גבו ״אמא!״ הוא אומר בקול מרוגש ״הבאתי לך פרח!״ הוא מחייך ומגיש אליי פרח ״תודה מתוקי שלי״ אני אומרת ומרימה אותו אל ידיי, מחבקת אותו.

קרלו עוטף את שנינו ולוחש לאוזני ״אתם הדבר החשוב לי ביותר בעולם הזה.״

—————

״אמא!״ קולו של רומיאו קורא לי ואני מסתובבת אליו ״מה חמוד שלי?״ אני שואלת ״מה זה פאקינג?״ הוא שואל בציפייה ״מאיפה למדת את המילה הזאת מתוקי?״ אני מנסה לשמור על הטון בקול שלי, כי אני יודעת בדיוק מאיפה הוא למד את המילה הזאת ״דוד ניקו אמר אותה! ואחרי זה גם אבא.״ הוא אומר.

״חמודי, אל תגיד את המילה הזאת יותר בסדר?״ אני אומרת והוא מהנהן ״למה אמא?״ הוא שואל ואני מהססת לרגע ״כי זאת לא מילה טובה״ אני אומרת ״טוב אמא״ הוא מחזיר ״עכשיו תביא לי חיבוק גדול״ אני אומרת והוא מחייך, מגיע ומחבק אותי.

״אתה!!!״ אני צועקת ומצביעה על ניקו, אחרי מה שרומיאו סיפר לי ״מה עשיתי?״ הוא שואל בפחד ציני ״מה אני אמרתי על קללות ליד רומיאו?״ אני אומרת בכעס ״אני מצטער, אבל זה לא אשמתי! זה בעלך!״ וכאילו זה תוכנן מראש, באותו רגע נכנס לחדר קרלו, מניח את ידו בשיפולי גבי ״מה עשית הפעם ניקו?״ אך לפני שניקו מספיק לענות לו אני מזיזה את ידו מגבי ומסתובבת אליו ״אתה קיללת ליד רומיאו?״ אני שואלת בכעס ״אני? מה פתאום?״ הוא אומר בהכחשה.

״אני חיה עם חבורה של מטומטמים״ אני ממלמלת באנחה וחוזרת לחדרי.

נקודת מבט קרלו

״אחחח!! הוא נשך אותי!!! מה זה איך חינכתם אותו?!״ ניקו צועק בסלון וגורם לג׳וליה לצחוק, אני קם מהספה ולוקח את רומיאו לידי ״ילד טוב״ אני לוחש לאוזנו והוא צוחק צחוק מתוק ״שמעתי את זה!״ ניקו צועק כשהוא עדיין מחזיק את היד שלו בכאב ״נראה לי שאני צריך זריקה לכלבת!״ הוא אומר בייאוש וכולנו צוחקים, אפילו לאונרדו.

״ניקו כלב!״ רומיאו צועק בהתלהבות, וניקו מכווץ את גבותיו ״אני לא כלב!!!״ הוא צועק עליו בחזרה ורומיאו מוציא לשון.

אני מתיישב ליד ג׳וליה כשרומיאו נמצא על בטני מתפקע מצחוק ״אתה עושה צרות לדוד ניקו?״ ג׳וליה שואלת ונוגעת בקצה אפו עם האצבע שלה מה שגורם לו לצחוק אפילו יותר.

————

״קרלו!״ הקריאה של ג׳וליה שמגיעה מחדר השינה גורמת לי להגיע לשם במהירות, אני פותח את הדלת בחדר ״מה קרה נסיכה?״ אני שואל ומחפש אותה בחדר, היא לא שם אז אני נכנס לחדר השירותים ״מאחר לי.״ היא אומרת ובוחנת את פניי אני מהנהן ודואג לבדיקה.

״תסתכל. אני לא מסוגלת״ ג׳וליה אומרת כשאני נכנס לחדר השירותים בחזרה, אחרי שהיא סיימה לעשות את הבדיקה.

אני מרים את הבדיקה מהכיור- שני קווים- הריון אני מחייך ומעביר את מבטי לג׳וליה שמחייכת אליי בחזרה אני מתקדם אליה ומרים אותה עליי, היא מניחה את רגליה סביב מותניי בחיבוק ״אח לרומיאו״ היא לוחשת ברגש לחיבוק ואני רק מחזק את אחיזתי בה ״אח לרומיאו.״ אני מאשר.

וכאן הסיפור מסתיים❤️
אני ממש מקווה שאהבתם אותו💞

אשמח לשמוע את דעתכם, והאם תרצו סיפור גם על לאונרדו?

הנסיכה שלוWhere stories live. Discover now