פרק 49: סם

3.1K 105 4
                                    

נקודת מבט קרלו

״מזל טוב אחי!״ ניקו אמר אחרי שסיפרתי לשלושתם שג׳וליה בהריון.

״מזל טוב קרלו״ לוקאס אמר בחיוך קטן וטפח על כתפי, שניהם קמו מהכיסאות ויצאו מהמשרד שלי.

״אתה תהיה אבא מדהים.״ לאונרדו אמר אחרי כמה שניות של שתיקה, העברתי את מבטי אליו ״אתה חושב?״ שאלתי בתהייה.

״אני בטוח״ הוא קבע בביטחון, לדעת שבן אדם כמו לאונרדו מאמין בי כל כך גרם לי להיות בטוח בדבר הזה בעצמי.

תמיד ידעתי כל דבר בחיי, הכל היה מתוכנן לי מראש, ומה שלא קרה כמו שרציתי גרמתי לו לקרות.

אבל עם ג׳וליה זה שונה, אני כל כך מפחד לעשות איתה טעות.
מפחד. אני? מפחד? ממתי הקאפו האכזרי ביותר שהיה אמור לפחד ממשהו?

היא מוציאה ממני דברים שאפילו אני לא ידעתי שיש בי, כל דבר שקשור בה גורם לי לאבד את עצמי, הראש שלי עסוק אך ורק בה, ואני יודע שלא אתן לדבר לקרות לה.

״קרלו?״ קולה של הנסיכה שלי נכנס לאוזניי ורגע לאחר מכן היא נכנסה בדלת המשרד לאונרדו הרים אליה את מבטו, ״נסיכה, תחזרי למיט-״ התחלתי להגיד איך מישהו קטע אותי ״מזל טוב ג׳וליה״ לאונרדו אמר והתרומם מכיסאו, הוא חייך אליה חיוך קטן ויצא מהדלת.

הייתי קצת בהלם, לאונרדו לא מראה חיבה לעיתים קרובות, כשכן זה רק אלינו, אל המשפחה.

ידעתי שג׳וליה השפיעה על כולנו בצורה מטורפת, לא ידעתי שעד כדי כך.

גם על הפנים של ג׳וליה ראיתי קצת הלם, לא ידעתי אם זה מכך שלאונרדו יודע או מחיוכו אליה, ״סיפרת להם?״ היא שאלה בחיוך, הנהנתי לאישור.

ג׳וליה התקדמה לכיווני ונכנס בפתח בין רגליי, בגלל גבהי היא בקושי הייתה צריכה לרכון כדי ששפתינו יגעו.

התרוממתי ונשאתי אותה אל חדר השינה, כששפתינו לא מתנתקות אפילו לשניה.

הנחתי אותה על המיטה ועליתי מאחוריה, חיבקתי אותה ונשקתי לראשה, ״אני אוהבת אותך קרלו״ היא מלמלה שנייה לפני ששקעה לשינה, גרמה לחיוך לעלות על שפתיי.

״גם אני אוהב אותך נסיכה״ אמרתי בלחש למרות שידעתי שהיא כבר לא שומעת.

וככה נרדמתי, שהנסיכה שלי בין זרועותיי.

———-

״זה מחר?״ שאלתי את לאונרדו ״מחר.״ הוא אישר.
יש חתונה של אחד מבכירי המאפיה, שכולנו חייבים לנכוח בו, נאנחתי והנהנתי ללאונרדו, שיצא ממשרדי.

החזרתי את ראשי למסמכים על שולחני.

אחרי בערך חצי שעה החלטתי ללכת לג׳וליה, יצאתי מהמשרד ועליתי במדרגות לכיוון החלק שלי באחוזה.

נכנסתי לחדר שלנו וג׳וליה ישבה שם כשחולצתה מורמת מעט והבטן שלה נחשפת, נשענתי על צד הדלת שידי שלובות ״את יודעת שלוקח קצת זמן את שיוצאת בטן?״ אמרתי והרמתי גבה בשעשוע, היא נבהלה מעט מנוכחותי וחייכה אליי, גרמה לחיוך להתפרש על שפתיי.

הרמתי את עצמי בתנופה מהדלת והתקדמתי לכיוונה, הנחתי את ידי על בטנה החמה, ״אני לא יכול לחכות״ אמרתי בחיוך, ״גם אני״ היא ענתה בלחישה.

התיישבתי לידי ונשקתי לשפתייה הרכות, שהיו כמו סם בשבילי.

הנסיכה שלוWaar verhalen tot leven komen. Ontdek het nu