נקודת מבט ג׳וליה
״אבל נסיכה-״ קרלו התחיל להגיד ״אני רוצה לראות את אח שלי!״ צעקתי, אני לא יודעת אם זה ההורמונים שגורמים לי להשתגע ככה, או שככה אני ברגיל.
קרלו נאנח ״אני אראה מה אני יכול לעשות״ הוא נשק ללחיי ויצא מהחדר.
״שיגעון הריון..״ שמעתי את ניקו ממלמל, כנראה פגש בקרלו שיצא מהחדר ״שמעתי את זה ניקו!״ צעקתי.
״שיט!״ הוא אמר, ״אחי, היא יותר מפחידה ממך.״ הנחתי שקרלו נעץ בו מבט ולכן הוא אמר את זה, גיחוך נפלט מפי.
״בזה אתה צודק ניקולס ארמני.״ אמרתי בחזרה ויצאתי מהחדר לכיוונם.
״בייי״ ניקו אמר כשהגעתי והאריך את המילה, ידע שאני לא ארדוף אחריו.
״ראית את לוקאס?״ שאלתי את קרלו, הוא כיווץ את גבותיו בשאלה ״למה את צריכה את לוקאס?״ הוא שואל, יכולתי לשמוע בקולו רכושנות וקנאה.
האמת שהרבה זמן לא דיברתי עם לוקאס, וחשוב לי להיות קרובה אליהם כמה שיותר ״זה משנה?״ שאלתי בטון תוקפני, שבתקופה האחרונה יוצא לי הרבה להשתמש בו, אולי ניקו צודק...
״לא! לא.״ קרלו מיהר להגיד, כבר יצא כמה פעמים שהוא ישן בסלון בגלל אמירה לא במקום.
חייכתי חיוך מרוצה ״אז תגיד לי איפה הוא נמצא?״ שאלתי בחוסר סבלנות ״בחדר שלו, כמובן.״ הוא ענה, ואני פתחתי בהליכה לכיוון החלקה של לוקאס באחוזה.
לא לפני שקרלו תפס בידי ונשק לשפתיי בחוזקה, חיוכו הורגש בין שפתיי.
הוא התנתק ממני והתקדם לכיוון משרדו, משאיר אותי עם פרפרים בבטן ולחיים סמוקות.
התקדמתי לכיוון החלקה של לוקאס באחוזה, נזכרתי במה שקרלו אמר לי, לוקאס היה הילד של אמא שלו, מחובר אליה בנשמתו.
דפקתי על הדלת ״כן?״ לוקאס שאל בקול קר ופתחתי את הדלת, הוא שלח לי חיוך קטן והזמין אותי להתיישב על מיטתו.
״היי ג׳וליה.״ הוא אמר ״היי לוקאס, הגעתי לראות מה שלומך.״ הוא נשף אוויר החוצה בחדות ״שלומי בסדר, תודה ג׳וליה.״ הוא ענה כשהתאמץ שקולו לא יהיה קר כרגיל.
״קרלו סיפר לי..״ אמרתי בשקט הוא סרק את פניי לרגע ״הכל בסדר ג׳וליה, עבר הרבה זמן״ הוא אמר ״אתה יודע, זמן לא מרפא את הכאב, אנחנו רק לומדים להתמודד איתו עם הזמן.״ אמרתי בחזרה והוא הנהן.
״גם אמא שלי נפטרה כשהייתי קטנה..״ התחלתי לספר וראיתי שהמבט בעיניו דומה לשל קרלו, כשהוא מקשיב לי בדאגה.
כל כך הערכתי שכל הבנים דאגו לי, זה אומר הרבה עבורי.
״אומנם בדרך שונה מההורים שלך,״ המשכתי והוא כיווץ את גבותיו בשאלה ״היא נפטרה מסרטן״ הסברתי.
״אבא שלי היה מפורק אחרי זה. הוא לא יכל להישאר הקאפו אז התפקיד עבר לאחי, מאז זה רק אנחנו, אבי כבר לא מתפקד כמו פעם, הוא גם לא ממש מתקשר איתנו..״ אמרתי בעצב, הוא הניח את ידו על כתפי כניחום ״לפחות יש לכם אחד את השני.״
הנהנתי במבט עצוב, אנדי היה הדבר החשוב ביותר בחיי. ״ועכשיו יש לך גם אותנו, ג׳וליה, תמיד.״ הוא אמר בביטחון, איך מלבוא בשביל לנחם אותו, זה בסוף הפוך?
״אני רוצה שתדע שאני פה בשבילך. לפעמים זה יותר קשה להיפתח דווקא בין האנשים הקרובים אליך, שאתה מנסה להראות שאתה חזק, אז בכל מצב, אתה יכול לפנות אליי.״ אמרתי בחיוך קטן.
״תודה״ הוא החזיר באותו חיוך. נשארנו ככה למשך כמה שניות עד שהחלטתי לשבור את הדממה ״טוב,״ התחלתי ״אני חושבת שקרלו משתגע שם, כדאי שאלך.״ הוא גיחך ״הבן אדם הזה הוא מפלצת רכושנית.״ הוא מלמל ״ספר לי על זה.״ החזרתי בחיוך.
YOU ARE READING
הנסיכה שלו
Romanceמה קורה כשהקאפו האכזרי ביותר שידעה שיקגו פוגש בנסיכה של המאפיה האיטלקית בניו יורק? פגישה מקרית בין השניים גורמת לרגשות חזקים לצוף ולבעיות להיווצר אך האם יש סיכוי לאהבה?
