קמילה
אני מרגישה ליטופים על פניי ונשיקות קטנות שמונחות על עורי. אני זזה מצד לצד ומנסה לסלק אותם אך אני שומעת צחוק גדול.
אני פותחת ורואה את מייקל שמשקיע רבות על צווארי כאילו זה פרויקט חייו. אני מנסה להוזיז את ראשו ללא הצלחה. "לא אמרתי שאני לא מסכימה שתנשק אותי?" אמרתי לו בכעס.
"לא אמרת איפה" הוא אמר "התכוונתי לא לנשק אותי, ושאני אומרת אותי זה כולל את הצוואר שלי" אמרתי וקמתי מהמושב בעצבים אך במהרה חזרתי על ידי תזוזה חדה של המטוס.
מייקל הידק את ידיו על אגני וחגר אותי "אנחנו מתחילים לנחות אז עדיף שלא תזוזי" הוא אמר. הטיסה הזאת הייתה ממש קצרה, ארבע או חמש שעות. נזכרתי שאני טסה ליעד לא ידוע.
"לאיפה אנחנו טסים?" אני שואלת אותו "כבר תראי" הוא אמר וקם לכיוון הטייס. ברמקולים הטייס הכריז שהטיסה עברה בהצלחה ואני חילצתי ממני את החגורה.
קמתי לכיוון פתח המטוס והבטתי בנוף היפיפה למולי. עכשיו כבר חושך. הייתי בהלם. אורות רבים מתנוססים למולי וגורדי שחקים עצומים.
"איפה אני נמצאת?" אני שואלת את עצמי בקול "בניו יורק בייב, אהבת?" אני שומעת את קולו של מייקל מאחורי.
אני לא עונה לו אך יורדת מהמטוס.
אני ממשיכה להביט בנוף העצום והמסנוור שמולי אך נקטעתי כאשר אני שומעת צפצוף של מכונית. אני רואה את מייקל נמצא בתוך ריינגר רובר גדולה שחורה ויפה.
"אפשר לזוז?" הוא שאל ויצא מהמכונית. מייקל פתח למולי את דלת המושב שליד הנהג אך סירבתי והתיישבתי במושב האחורי. הוא נכנס לכיסא הנהג מיואש.
הנסיעה עברה בשקט, שקט מתוח ומוזר אך זה לא עניין אותי כי התרכזתי בנוף היפיפיה של ניו יורק וניסיתי לקלוט כמה שיותר דברים בזווית עיניי.
אחרי נסיעה של חצי שעה עצרנו במלון גדול ויפיפה. הבטתי בו עמוקות וניסיתי לבחון את גודלו ואורכו של המגדל מקרוב. מייקל השתעל לידי וזה משך את תשומת ליבי אליו "את באה?" הוא שאל והנהנתי לעברו. שמתי לב לכתוביות שהמלון נושא. 'מלון סטיב ניו יורק' מעניין כמה מלונות יש לו חשבתי לעצמי.
נכנסנו ובחנתי את המלון, הוא כל כך יפיפה. יותר ממה שאני עיצבתי זה בטוח. הסתובבתי וראיתי את פינת הישיבה היפה, הסתכלתי על הנוף המשתלב מבחוץ וגם על המוזאון הבנוי בתוך המלון.
"אהבת?" שמעתי את מייקל מאחורי שואל. "מאוד" עניתי לו מבלי להסתובב. שמעתי אותו מתקרב אליי. "המלון הזה הוקם לפני כמה שנים והוא הצלחה רבה בניו יורק. אנשים כל כך מתלהבים ממנו שיש תור המתנה בשבילו"
חשבתי בליבי הלוואי וזה היה קורה עם המלון שאני עיצבתי. אבל זה ברור לי שלא כי המלון שלי נראה כמו בית נורמטיבי ופשוט ליד זה. "המלון שלך הרבה יותר יפה ואני בטוח שיהיה יותר מצליח מהמלון הזה" הוא אמר בפשטות.
BẠN ĐANG ĐỌC
My businessman
Lãng mạnהיא נמצאת בעולמה הקטן. היא פגועה. לא מאמינה יותר לאף אחד. היא נראת קטנה ועדינה אך מבפנים היא הרוסה. שבורה לרסיסים. הוא שליט העולם. מסובב את כולם על אצבעתו. אחד שיגיד לו מה לעשות, דמו בראשו. הוא לא חוזר על עצמו פעמיים ואצלו אין הזדמנות שנייה. ברגע ה...
