נקודת מבט של דניאל-
"את בטוחה?" ויולט שאלה, "את לא חייבת למהר עם ההחלטה הזאת."
"ויולט," לחשתי, "היא התינוקת שלי. אני לא יכולה לשלוח אותה לבית יתומים. היא צריכה משפחה שתדאג לה ותאהב אותה."
ויולט נאנחה, "את תשמרי את מקס?" התחלתי ללעוס את שפתי התחתונה, "אני צריכה. אני מתכוונת, הוא הבן שלי. הוריו הביולוגים מתו, ואין לו משפחה אז אני שומרת אותו. אם הייתי צריכה לתת את מקס בשביל לאמץ את מדיסון, לא הייתי עושה זאת. מקס הוא הילד שלי."
"בואי נלך לספר לרופא." ויולט אמרה, נעמדת. ניסיתי לבלוע את הגוש בגרוני, ונעמדתי גם. מקס קם מהכיסא שלו, והחזיק את ידי. "אוהב אמא." מקס אמרף, מחייך אליי חיוך מתוק. "גם אני אוהבת אותך,בייבי."
*
"תרצי ללמוד עוד על מדיסון לפני האימוץ? שאל ד"ר קארד. "איך אתה יודע על מדיסון?" שאלתי, "הוריה מתים, הם לא יכולים לספר לך על האישיות שלה, או דברים כאלה."
"הייתה לה שמרטפית בשם אנדריאה." אמר ד"ר קארד, בזמן שהקליד כמה דברים במחשב. "אנדריאה עובדת כאן בבית החולים במחלקת ממתקים.אני יכול להתקשר אליה עכשיו." הנהנתי, "תודה." הסתובבתי בחזרה למדיסון. היא נרדמה בזמן שלא הייתי בחדר.אני לא מאמינה שהיא עברה את כל זה.
עיניי סרקו את החדר בזמן שהרופא התקשר לאנדריאה. בערך 10 דקות אחר כך היא ישבה מולי עם דמעות בעיניים. "אני לא מאמינה שהפוסטרים מתו." אמרה אנדריאה בת ה-20, מנגבת את עינייה עם ידה.
"את האמא הביולוגית של מדיסון?" היא שאלה. "כן." עניתי בפשטות. אנדריאה ליקקה את שפתיה, וניערה את ראשה. "עברתי ללונדון לפני 10 חודשים, והפוסטרים היו צריכים שמרטפית. הם העסיקו אותי, ושילמו לי, ועזרו לי לקבל את העבודה הזאת בבית החולים."
"מחלקת ממתקים זה לא בהתנדבות?" שאלתי. "כן, אבל אני נשארת מאוחר יותר ועוזרת למטופלים בשביל תשלום נוסף." אנדריאה אמרה. שיערה האדום נפל על עינייה החומות, והיא העבירה אותו אל מאחורי אוזנה. "הם היו אנשים מדהימים." אנדריאה אמרה, כאשר כמה דמעות זלגו על לחייה.
"למה הם לא רצו שאת תאמצי את מדיסון אם משהו ייקרה?" שאלתי, "נראה שהיית קרובה אליהם." אנדריאה משכה בכתפיה, "אני לא רוצה ילדים. היו לי שבעה אחים, אני צריכה הפסקה. אני אוהבת את מדיסון, אבל אני לא יכולה לספק את מה שהיא צריכה. אני צעירה."
"את יכולה לומר לנו כמה דברים על מדיסון?" שאל הרופא, "התנהגות, תכונות אופי, אלרגיות, כל דבר שיכול לעזור לנו."
אנדריאה לקחה נשימה עמוקה, נושכת את שפתה. "היא ילדה עצמאית. היא רוצה לעשות הכל בעצמה. היא לא צריכה תמיכה של אחרים."אנדריאה לקחה עוד נשימה עמוקה, ממצמצת כמה פעמים. "מדיסון שומרת הכל לעצמה. היא לא מראה את הרגשות שלה לאחרים. אבל היא ילדה טובה, ילדה מאוד טובה."
