נקודת מבט של דניאל-
"וואההההה!" מדיסון בכתה בזמן שנסענו הביתה לאחר הראיון. "תרגעי, ליאם אמר למדיסון, "אל תבכי." מדיסון המשיכה לבכות בכיסא שלה. "אני עייף!" מקס צעק. "אני יודעת חבר. תלך לישון כשנגיע הביתה." עיניו של מקס נפערו, "לא לישון!!"
הנחתי את ראשי בידיי ולקחתי נשימה עמוקה. "חשבתי שאתה עייף?" שאלתי את מקס בעצבנות, מרימה את גבותיי. "לא לישון!" מקס קרא, זורק את ידיו ורגליו באויר. "את צריכה חיתול חדש?" שאלתי את מדיסון. היא פשוט המשיכה לצרוח. אוף. לפעמים אני כל כך רוצה שהיא תדע לדבר.
*
"לא חיתול!" מקס צרח בזמן שניסיתי להחליף לו. "מקס, אתה באמת רוצה לישון עם הקקי המגעיל שלך?" שאלתי בספק. "לא לישון!!" מקס קרא, דמעות זולגות על לחיו. "דניאל," ליאם נזף בזמן שניסה להחליף את החיתול של מדיסון. "מה?" שאלתי את ליאם, נאנחת בכבדות.
"אל תדברי על קקי מגעיל ליד הילדים." ליאם אמר. "מה שתגיד." מלמלתי. לקחתי את החיתול הישן של מקס והחלפתי אותו באחד חדש. "זה לא מרגיש יותר טוב?" שאלתי את מקס, מרימה אותו. "לא!" מקס צעק מול הפרצוף שלי. "אל תצעק. תנמיך את הקול." אמרתי למקס. מקס רק קימט את מצחו ושילב את ידיו. "אתה חצוף."אמרתי למקס, בזמן שהנחתי אותו בעריסה שלו. ליאם כיפתר את הפיג'מה של מדיסון, והרים אותה. "תאמרי לילה טוב לאחיך." ליאם אמר למדיסון.
"לא לישון!" מקס צרח כשהמילים עזבו את הפה של ליאם. "די מקס. זה זמן לישון." אמרתי. מקס הניד בראשו, "לא מיטה! אמא לא מיטה!" הרמתי את מקס מהעריסה, "כן מיטה, מקס. אבל אם אתה רוצה, אתה יכול לישון איתי ועם אבא. אתה רוצה?" שאלתי את הבן שלי.
"רוצה לישון במיטה שלי ושל אבא?" שאלתי את מקס. "כן," מקס אמר, משפשף את עיניו העייפות. "אז אתה חייב להפסיק לבכות." אמרתי. "בסדר." מקס הסכים, נאנח. "סחבתי את מקס אל המיטב שלי ושל ליאם. השכבתי אותו במיטה וכיסיתי אותו בשמיכה.
"לא שמיכה," מקס אמר, בועט את השמיכה מגופו הקטן. "מקס!" קראתי בעצבנות. "לאאאאאא שמיכה!" מקס בכה שוב. "בסדר" אמרתי, לקחתי את שמיכת הפוך וזרקתי אותה מהמיטה. מקס צחקק. "לא לצחוק על אמא," אמרתי למקס, "אמא לא שמחה עכשיו."
מקס סגר את פיו במהירות. לקחתי נשימה עמוקה, משפשפת את המצח שלי. יש לי כאב ראש נוראי עכשיו. ניסיתי להתעלם מהבכי של מדיסון. אני חושבת שליאם מתקשה להרדים אותה. "חכה כאן, מקס," אמרתי לבן שלי. "בסדר." מקס אמר.
עזבתי את החדר, והלכתי אל החדר של מדיסון. ליאם ניסה לכסות אותה בשמיכה. "לי," אמרתי,הולכת מאחורי החבר שלי. הנחתי את ידי על הכתף שלו. "אתה יכול לקחת את מדיסון למיטה שלנו. מקס גם ישן איתנו הלילה." ליאם הנהן, "תודה."
מדיסון המשיכה לבכות כאשר ליאם לקח אותה לחדר שלנו. "היי מאדי." מקס חייך, רואה את אחותו נכנסת לחדר. מדיסון הפסיקה לבכות כשראתה את אחיה הגדול. מדיסון חייכה, ושלחה את ידיה השמנמנות אל מקס. ליאם הניח אותה ליד מקס. מקס כרך את ידיו סביב מדיסון במיידיות, ומאדי הניחה את ראשה על הכתף של מקס.
