. "נקודת מבט של דניאל-
צעקתי, ולחצתי על הגז. מליון מחשבות במוחי. בבקשה אל תיתן לי או לבני למות. המכונית התקדמה קצת.
שמעתי את המשאית נוסעת בדיוק על המקום שהיינו תקועים בו. צרחתי שוב, וסיבבתי את הגלגלים במהירות מתוך פחד. המכונית הסתובבה במעגל על הכביש, ופגעה במדרכה. קיבלתי כמה מכות, והתחלתי לנשום בכבדות.
הסתובבתי במהירות. מקס הוא בראש סדר העדיפויות שלי. אם הוא לא בסדר, אני לא בסדר. התינוק שלי ישב בכיסאו עם עיניים פקוחות לרווחה, וחזהו זז במהירות. "אמא?" מקס שאל. "את בסדר?" הוא מצמץ כמה פעמים, ואז בלע את רוקו.
הפרדתי את שפתיי באיטיות, מתכוננת לדבר. "כן בייבי, אמא בסדר" הצלחתי לומר. "ואתה?"
מקס הנהן, "כן אמא" עצמתי את עיניי באיטיות, ולקחתי נשימה עמוקה. הסתובבתי בחזרה. ישבתי במושב שלי, קפואה עם ידיי על ההגה. "היי! זוזי גברת!" שמעתי איש עצבני צועק. הסתובבתי אחורה, ראיתי איש נמוך וקירח, צופר בצופר באוטו שלו.
הוצאתי את הלשון שלי לכיוונו, וניסיתי לנסוע אחורה עם האוטו. "קדימה!" האיש צעק. סוף סוף, הצלחתי להוציא את האוטו מהשלג. לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לנהוג שוב.
תודה לאלוהים שנתן לנו לחיות.
נסעתי לבית החולים הכי מהר שיכולתי. אני לא רוצה להתקע בשלג שוב. אני מקווה שהמכונית בסדר. אני יודעת, זו רק מכונית . אבל זו מכונית ממש טובה, ואני לא רצה שהיא תהרס. לחצתי על הכפתור כדי להדליק את הרדיו ולהקשיב למוזיקה.
לחצתי על הכפתור ולא קרה שום דבר. לחצתי עליו שוב ושוב. אניי שונאת שדברים מפסיקים לעבוד. אולי אני אצטרך מכונית חדשה. איזה אני רוצה? ואן אם אני מתכננת עוד ילדים. אבל כמה זמן יעבור עד שאני אביא עוד ילדים?
אני אקנה סתם מכונית. אולי אחת עם טלויזיה קטנה למקס, או עם גג נפתח. סוף סוף הגענו לבית החולים. חניתי את המכונית. ויצאתי ממנה. השארתי את המפתח בתוך המכונית כדי שיהיה חמים לחתולים. פתחתי את הדלת של מקס והוצאתי אותו.
"בוא ניכנס אמרתי למקס בזמן שטרקתי את הדלת של האוטו. "ללכת מקס אמר וניסה לרדת מהיידים שלי. "לא מקס" התנצלתי,"השלג גבוה מידי. מצטערת בייבי" אמרתי. הרמתי אותו עד דלת הכניסה. הדלת האוטומטית נפתחה, ונכנסתי פנימה. אני מקווה שהכל בסדר אצל מקס. התקדמתי לעבר השולחן. "אני כאן בשביל מקס פיין-פיזר." אמרתי. "אנחנו נפגשים עם ד"ר קארד.
האיש הקליד במחשב. "קומה שנייה, חדר 500" הוא אמר לי. "תודה" אמרתי לו והנחתי את מקס על הריצפה. "בוא נלך בייבי. " אמרתי ולקחתי את ידו הקטנה. החלטנו לעלות במדגות במקום במעלית. מה אם המעלית תתקע או משהו כזה? אני לא יכולה לדאוג עוד היום.
