נקודת מבט של דניאל-
חיכיתי בחשש מחוץ לחדר בית החולים, דופקת ברגליי שוב ושוב. אני מניחה שאלינור לא ממש בסדר. יש בעיה עם התינוקות. משהו שהם לא ציפו לו. כל הבנים נמצאים כאן. נייל, זאין, הארי, לואי וליאם. מה שקצת כואב, זה שאני חושבת שמקס ומדיסון סלחו לליאם.
מקס יושב על כתפיו, ומדיסון על הברכיים שלו. ליאם קורא להם סיפור. אני לא יודעת מה לחשוב. הא, וגם אמה כאן. היא בדיוק סיימה את הכימותרפיה ואת הקרינה. היא משחקת עם מקס, מדיסון, וגם עם ליאם. שיערה החל לצמוח שוב. היא כל כך שמחה. הילדה הזו מעוררת השראה.
אבל... אני חושבת שליאם עדיין עם סופיה. הוא ענה לטלפון לפני בערך 20 דקות. הוא דיבר עם בחורה, וקרא לה סופ. אני לא גאונה, אבל אני חושבת שהוא דיבר עם סופיה.
אתם בטח תוהים אם מישהו שם לב לבטן שלי. לא. הצמדתי את ברכיי לחזהי, וחיבקתי אותן קרוב מאז שהבנים הגיעו. אף אחד לא יכול לראות את הבטן שלי. גם מצאתי מעיל גדול ונפוח בתא המטען של המכונית, וזה מסיח את הדעת מבטני באופן מושלם.
לואי בחדר עם אלינור. היא בחדר לידה כבר כמעט שעתיים. לואי והבנים הגיעו לכאן לפני שעה וחצי. עדיין לא דיברתי עם ליאם. עדיין. דיברתי עם נייל וויולט. דיברתי עם זאין ופרי. דיברתי עם הארי. לא דיברתי עם סמנת'ה כי היא נאלצה להישאר בחווה. וגם סמנת'ה ואלינור לא ממש מכירות אז זה היה יכול להיות מביך.
כמה דקות לאחר מכן, דלתות החדר נפתחו. לואי יצא משם, שיערו עומד לכל הכיוונים, סימנים של ציפורניים על ידיו, וחיוך טיפשי מרוח על הפנים שלו. "הם בסדר." הוא אמר, משחרר נשימה עמוקה בהקלה. כולם החלו למחוא כפיים.
"אתם רוצים לבוא לפגוש את קמרון ג'ספר ואמילי דניאל?" הלסתות של כולם נשמטו. "מה?" שאלתי, מפילה את רגליי לרצפה ונעמדת. "אתה מתכוון... בת ובן?"
לואי הנהן בחיוך. "המכונה של האולטרסאונד הייתה ישנה והייתה בה תקלה שגרמה לאחות לחשוב שלאמילי יש... איבר מין גברי. מעולם לא היה ג'יי היידן. ג'יי היידן הוא אמילי דניאל." חייכתי, לחיי כואבות מגודל החיוך שלי. הסתובבתי כדי להסתכל על מקס ומדיסון. עיניי בטעות פגשו את עיניו החומות של ליאם. אבל לא באמת פגשתי את עיניו. עיניו היו על הבטן שלי.
"דניאל..." הוא אמר, מביט בעיניי. בלעתי את רוקי, מתעלמת מהסיטואציה. כרכתי את ידיי סביב בטני כדי להגן עליה. "אני הולכת לראות את האחיין והאחיינית שלי!" קראתי, רצה אל החדר. אלינור שכבה על המיטה, נושמת עמוק. מסקרה מרוחה על הלחיים שלה. יש לה את אותו חיוך מטופש כמו של לואי.
"תראי," אלינור נשפה, מסתכלת על ידיה. ביד אחת, היה תינוק. שמיכה בצבע כחול עטפה את גופו הקטן. ביד השנייה שכבה תינוקת. שמיכה ורודה עטפה את גופה. "קראתי לה אמילי דניאל. על שמך," אלינור הסבירה, מנשקת את המצח של אמילי.
