*נקודת המבט של ליאם
תיכננתי לדניאל הפתעה ענקית הערב. אני מניח שזאין, פרי, לואי, אלינור, הארי, נייל וויולט החליטו לא לספר לדניאלעל מה שקרה במסיבה. הם חושבים שככה יהיה טוב לכולם.
למה הם לא מתחשבים במה שטוב בשבילי? דניאל טובה בשבילי. זאת לא הבחירה שלהם אם נחזור להיות ביחד. אני אוהב אותה.
אני באמת רוצה שדניאל תחזור אליי, אבל היא לא זוכרת מה אמרתי לה לפני שהיא נפלה. אני גאה במה שאמרתי לה, אבל היא לא זוכרת. דניאל הולכת לקרנבל הערב עם עוד כמה חברים. אני ודניאל הלכנו לאותו הקרנבל לפני שנתיים. דניאל הולכת עם לואי, אלינור, הארי, פרי וזאין.
לפעמים זה קצת פוגע בי שהחברים הכי טובים שלי הולכים לבלות איתה. אני לא יכול לבוא. אז אני נשאר לבד בבית וצופה בשידורים חוזרים של תוכניות מטופשות בטלויזיה.
כשדניאל תראה את הזיקוקים הערב, היא לא תוכל לדחות אותי שוב. למעשה, אני בטוח שניהיה זוג עד השעה 22:00. ואני לא יכול לחכות.
*נקודת מבט של דניאל
אני לא מאמינה למאדאם רני! היא לא יכולה לומר דברים כאלה. היא לא מכירה אותי. היא לא מכירה את הסיפור שלי. היא חושבת שבגלל שהשם שלה מתחיל ב'מאדאם' היא יכולה לספר לאנשים מה שהיא רוצה, והם יאמינו לה. אני צריכה גם עבודה כזאת.
אני ימציא שקרים כדי שאנשים יפתחו תקווה שהם יהיו מליונרים. אני יספר להם מה שאני רוצה, והם יאמינו לי. וגם ישלמו לי על זה.
אבל אני לא מאמינה לשטויות של מאדאם רני. לאחר שהיא אמרה לי את זה, לקחתי את מקס ועזבתי את האוהל. אני פשוט לא רוצה להקשיב לשקרים האלה. הם ייכנסו לראש שלי.
מקס קופץ עכשיו בבית מתנפח. אני עומדת בחוץ עם לואי ואלינור. פגשתי אותם עכשיו. זאין ופרי הלכו להביא קצת אוכל, ולאחר מכן הם יבואו אלינו. הארי הלך הביתה מקודם, הוא הזמין מונית.
אני חושבת שאנחנו כמעט מוכנים ללכת הביתה. מקס מתעייף, ולי קר. אני רק רוצה ללכת לישון. שמקס יסיים לקפוץ, אנחנו הולכים לפגוש את סנטה.
אני לא חושבת שנישאר לראות את הזיקוקים.
"אוקיי, נגמר הזמן" אמרה הסדנית של הבית המתנפח. "כולם לצאת החוצה" היא אמרה. כל הילדים החליקו החוצה באיטיות ורצו להורים שלהם נרגשים לספ להם על החוויה בבית הצבעוני.
מקס החליק החוצה, והלך לעברי. "שלום אמא" הוא אמר וחיבק את רגלי. "היי בייבי" אמרתי וליטפתי את שיערו. מקס הביט בילדה שמחבקת את אבא שלה. "סנטה?" הוא שאל אותי ופיהק. "בטח חבר" אמרתי והרמתי אותו
"רוצים לבוא איתי ועם מקס לפגוש את סנטה?" שאלתי את לואי ואלינור. "בטח" הם ענו. הנהנתי והתחלתי ללכת. בזמן שהלכנו, הדבר היחיד שמקס הביט בו היה ילדים קטנים עם אבא שלהם. הוא נראה עצוב.
