נקודת מבט של דניאל-
היום הוא ערב חג המולד. אני יודעת, מרגש נכון?
לא במיוחד.
אלינור לא היה כל כך 'נרגשת' כשהיא גילתה כמה זמן לואי לא יהיה בבית בשנה הבאה. היא ממש לחוצה, כי היא כבר בחודש השני להריון. התינוק התינוק אמור להיולד ביולי, בזמן שוואן דיירקשן יופיעו באירופה.
לואי הבטיח לה שהוא יהיה שם כשהיא תלד את התינוק, אבל אלינור אמרה שכשהיא תיכנס לחדר לידה לואי לא יגיע בזמן כדי להחזיק לה את היד. סיפור ארוך, הם רבו ואלינור הלכה לגור אצל אמא שלה למשך כמה זמן.
פרי עושה כל מיני דברים עם ליטל מיקס לכבוד החג, אז אני לא יכולה לבלות איתה. פרי בסדר עם כל הנסיעות של זאין,כי היא עושה את אותו הדבר עם ליטל מיקס. בכל מקרה, היא גם לא תיהיה הרבה בבית. בנוסף, ליטל מיקס יוצאות לטור עם דמי לובאטו למשך כמה זמן.
נייל, לואי, הארי, ליאם וזאין מצלמים קליפ, אז הם גם לא בבית. אפילו ההורים שלי לא בארץ. הם טסו להוואי בשביל חג המולד.
סוף סוף עמדתי להתנהג כמו ילדה גדולה ולהזמין את אמא שלי, אבא שלי, ושרה כדי שיכירו את מקס. אבל כהתקשרתי לביתם כדי להזמין אותם לארוחת חג המולד, הגעתי למענה הקולי, שאמר "מצטערים, לא יכולים לענות לטלפון עכשיו. אנחנו חוגגים את החג בהוואי! תשאיר את שמך ומספר הטלפון שלך ונחזור אלייך לפני השנה החדשה!"
התקשרתי לדירה של שרה, וגיליתי שהיא נסעה איתם. אני שמחה שמקס לא גדול מספיק בשביל לעזוב אותי בחג. אני מקווה שכשהוא ייגדל הוא יירצה שאהיה מעורבת בחייו.
כבר 23:00. אני ומקס הלכנו לכנסייה ב-18:00. כשחזרנו, צפינו בגרסה של ג'ים כארי ל'the grinch stole christmas'. לאחר מכן צפינו בגרסה המצויירת, למרות שמקס נרדם באמצע.
השכבתי אותו לישון ברגע שהסרט נגמר, ולאחר מכן הנחתי את המתנות שלו מתחת לעץ. מקס לא ממש מאמין בסנטה. אני לא דיברתי איתו עליו, אז מקס לא ממש מכיר את סנטה. אז אני עומדת לתת לו להאמין במה שהוא בוחר להאמין.
עכשיו אני יושבת על הספה, צופה בסנטה קלאוס עם אטלנטיס, סאסי, ואד. אני לא חושבת שאני אקבל מתנות השנה. לא קיבלתי מתנות מהוריי. המתנה היחידה בשבילי, היא ציור שמקס צייר והדביק עליו פפיון.
חשבתי על לתת להארי את אד לכבוד חג המולד. ואז נזכרתי, הארי עומד לנסוע לחצי שנה. מי ידאג לאד כשהארי לא יהיה פה? בנוסף, אד יתגעגע לאחיות שלו. סאסי ואטלנטיס כבר איבדו את בארי. אני לא חושבת שהם יוכלו להתמודד עם לאבד את גם את אד. אני לא חושבת שזה יהיה חכם לתת להארי את אד עכשיו.
*
"מקס," אמרתי שוב, "יש עוד מתנות חוץ מזאת" מקס התעלם ממני, והמשיך לרוץ עם הדובי שפרי קנתה לו. מקס קרע את העטיפה של הדובי, והשתגע. הוא אפילו לא רוצה עוד מתנות, הוא כל כך מרוצה מהדובי.
"בייבי," אמרתי, טופחת על הרצפה לידי, "בוא לפתוח עוד מתנות." לקחתי מתנה גדולה ממתחת לעץ. מקס התיישב לידי, והניח את הדובי על רגליו. הוא הושיט את ידיו. העברתי לו את המתנה, ומקס התחיל לקרוע את העטיפה.
חיכיתי לתגובה של מקס. לבסוף, מקס הגיע לקופסא. "איייי!" מקס צווח, מחבק את הקופסא. צחקתי, והוצאתי את הפלאפון שלי. צילמתי תמונה מהירה. "אוהב את זה?" שאלתי את מקס, בזמן שלקחתי את העטיפה וזרקתי אותה לפח.
"כן!" מקס קרא, מעריץ את הקופסא. החלטתי לקנות למקס בלוקים עם אותיות עליהם, ואנשים קטנים שמטפסים על היצירות שהוא יכין. "אודה!" הוא קרא, מחייך. חייכתי. שמחה לראות אותו שמח. צילמתי עוד תמונה, והנחתי את הפלאפון.
"את." מקס אמר, לוקח את הציור שהוא צייר ומעביר אותו אליי. "אוו מה זה יכול להיות" צחקתי, בזמן שהורדתי את הפפיון מהציור. מקס ציחקק, מוחץ את הלחי של על הכתף שלו. "זה בדיוק מה שרציתי!" קראתי, מחבקת את הציור הצבעוני.
"חתלתולים" מקס אמר, חוטף את הציור מידיי. מקס הניח את הציור על רגליו, והצביע על שלושה עיגולים כתומים עם שני משולשים בצדדים. "חתלתולים" מקס אמר שוב. "אטלנטיס, סאסי ואד?" שאלתי, מחייכת את בני. "כן" מקס אמר בגאווה.
"ומה זה?" שאלתי, מצביעה על עיגול גדול עם קשקושים ארוכים וחומים. שני קווים יצאו מצידיי העיגול, ושניי קווים יצאו מתחתית העיגול. חיוך מעוות ועיניים בתוכו. "את." מקס ציחקק והחביא את פניו בידיו.
"הו" אמרתי ועברתי לחלק הבא בציור. "זה?" שאלתי את מקס, מצביעה על עיגול קטן, שניי קווים יוצאים מצידייו ושני קווים יוצאים מתחתיו, ושיער צהוב. היו לו את אותן עיניים ואותו חיוך, והוא החזיק עיגול קטן וירוק. "זה אני והדינוזאור שלי"
"זה מדהים מקס" אמרתי. "ואלה? שאלתי, מצביעה על עיגול בעל שיער חום, עם בטן גדולה. "דודה." מקס אמר. "דודה אלינור?" שאלתי, "הבטן שלה גדולה כי יש בתוכה תינוק? שאלתי. מקס הנהן, גאה שהבנתי מה הוא צייר.
"ודוד לואי?" שאלתי, מתכוונת לעיגול עם שיער חום קצר וחיוך גדול. מקס הנהן.
"דוד הארי?" שאלתי, מצביעה על עיגול עם שיער קצר ומתולתל. מקס הנהן, והצביע על הדמות הבאה.
"דוד זאין?" שאלתי. מקס הנהן .
עיניי עברו אל הדמות שלייד זאין. "דודה פרי?" שאלתי, מתכוונת לילדה הבלונדינית. מקס הנהן, מצחקק.
"דוד נייל?" שאלתי, מצביעה על ילד בעל בלורית צהובה, חיוך גדול, ועיניים כחולות בהירות. "כן" מקס אמר.
"דודה ויולט?" שאלתי על הילדה על השיער החום. העיגול של ויולט היה מאוד רזה, בדיוק כמו ויולט. מקס הנהן. "מי זה?" שאלתי, מצביעה על עיגול עם שיער חום קצר.
"זה אבא" מקס אמר, "בקול של 'דהה'. נאנחתי, "תודה מקס" הנחתי את הציור לידי, וצילמתי אותו. זה ממש חמוד. במיוחד הציור של אלינור. לא שמתי לב לבטן של אלינור לאחרונה, אבל היא כנראה החלה לגדול.
"בוא נסיים עם המתנות, ואז נוכל לאכול פנקייקים."אמרתי למקס. הוא חייך, ולקח את הבלוקים שלו. "אודה אמא" מקס אמר, מחייך אליי. "בבקשה בייבי. חג שמח"
