~נ.מ אמה~
הסתכלתי מסביבי,הרגשתי שהדופק שלי נהיה יותר ויותר מהיר.
"אולי הוא אצל האחות?" שאלה דריה ונסתה להרגיע אותי.
"דריה...בני פה..באמת נראה לך שהוא נשאר אצל האחות?!" אמרתי והתחלתי לקום מהמיטה לאט לאט.
"לאן את?" היא הסתכלה עליי המומה.
"לאן נראה לך?" שאלתי והתיישבתי בכאבים במיטה.
"את לא הולכת לשום מקום,אני אלך לחפש אותו" היא אמרה ועזרה לי להתיישב.
"דריה,זה התינוק שלי,באמת נראה לך שאני אשב כאן בזמן שהמשוגע הזה לקח אותו אלוקים יודע לאן?!" אמרתי והרחקתי אותה ממני.
הרגשתי שהראש שלי מסתובב ושוב התחלתי לראות במעומעם,
אבל זה לא מנע ממני לעמוד.
"אמה..אני לא חושבת שזה רעיון טוב שתצאי מהחדר,הגוף שלך עבר משהו טראומתי,את צריכה לנוח" אמרה דריה והלכה אחריי.
הסתכלתי עליה במבט כועס.
"זה לא מעניין אותי,גם אם יכרתו לי את הרגל,אני רוצה להציל את הילד שלי!" צעקתי ויצאתי מהחדר.
"איפה הוא!?" שאלתי את תמר ועידו
הם הסתכלו עליי אבל לא הבינו על מה אני מדברת.
"בני! ראיתם אותו?" שאלתי.
שניהם הסתכלו עליי והנידו בראשם.
"אני לא מאמינה!" צעקתי והתחלתי לרוץ בכל המחלקה.
"אמה!" שמעתי מאחוריי.
נעצרתי במקום.
"מה קרה? למה עצרנו?" שאלה דריה.
"ששש..תראי" אמרתי והצבעתי לכיוון בני ודוד.
"מה קורה שם?" שאלה דריה.
~נ.מ בני~
אני ודוד עמדנו במקום כשהתינוק בידיו של דוד.
"מה עכשיו?" שאלתי את דוד.
"יובלי..מה את עושה?" שאל אותה דוד והתחיל להתקדם לעברה לאט לאט.
"מה אתה עושה?!" קראתי לעברו.
"תהיה בשקט" הוא אמר והמשיך להתקדם לכיוונה.
"יובלי...תורידי את האקדח ובואי נדבר" הוא אמר.
"לדבר!? לא נראה לי. תניח את התינוק או שאני יורה!" היא צעקה.
"יובל!" שמענו לפתע.
הסתובבתי וראיתי את דריה ואמה עומדות מאחורינו.
"אל תעשי את זה יובל" אמרה דריה.
יובל הסתכלה עליה חרגע אבל החזירה אלינו שוב את המבט.
"אל תדאגו לי בנות,התינוק שלכן יהיה בטוח בקרוב" היא אמרה וקרבה את אצבעה אל ההדק.
"לאא יובל!!" צעקה אמה.
"משטרה,לא לזוז!" שמענו לפתע.
~נ.מ אמה~
מהצד ראיתי את יובל מכוונת אקדח לבני ודוד.
ראינו את דוד מתקרב לאט לאט ליובל.
"יובל!" צעקה דריה.
"אל תעשי את זה!" היא המשיכה.
יובל הסתכלה עלינו לרגע ואז חזרה ליישר את מבטה.
"אל תדאגו בנות,התינוק שלכן יהיה בטוח בקרוב" היא אמרה והדקה את ההדק.
"לאא יובל!" צעקתי.
"משטרה,לא לזוז!" שמענו לפתע.
"משטרה?" שאלתי המומה.
הסתכלתי על דריה שנגבה את מצחה.
"הגיעו בזמן" היא אמרה ורצה לכיון יובל.
"אלו הם!" היא הצביעה לכיוון דוד ובני שהיו המומים ממה שקרה.
השוטרים לקחו את בני ודוד אזקו אותם ולקחו אותם לכיוון הניידת.
"למי הוא שייך?" שאל אחד השוטרים.
הסתכלתי עליהם ואז הפנתי לרגע את מבטי לבני.
"זו בת" אמר בני ונכנס לניידת.
דוד הסתכל עליו המום ונכנס גם הוא לניידת.
"אני אקח אותה" אמרה יובל והתקדמה לכיוון השוטר.
"אמה?" שאלה דריה והסתכלה עליי מודאגת.
לא הצלחתי לדבר במשך כמה שניות.
"אמה? מה קרה?" שאלה דריה ונגעה קלות בידי.
"אני חושבת שזה שלך" אמרה יובל וחייכה.
מרחוק ראיתי את תמר ועידו רצים לכיוננו.
"הכל בסדר?" שאל עידו.
"נראה לי שכן" אמרה דריה וחזרה להסתכל עליי מודאגת.
"עלמה" אמרתי לפתע.
"מה?" שאלה תמר.
"עלמה..ככה דריה קראה לי בפעם הראשונה שנפגשנו" אמרתי וחייכתי.
דריה הסתכלה עליי המומה.
"מה.." שאל עידו.
"אני זוכרת! ביום שהצלנו אתכם ישבנו ליד מגדל המים ודריה התבלבלה בשם שלי וקראה לי עלמה!
אני זוכרת,אני זוכרת הכל!" אמרתי והתחלתי לבכות מהתרגשות.
~כעבור שלושה חודשים~
"דריה!" צעקתי.
"את מוכנה? הם תכף צריכים להגיע" קראתי לכיוונה.
בעוד כמה דקות ההורים שלי מגיעים אחרי שלא ראיתי אותם המון זמן.
"כן כן אני פה" אמרה דריה ויצאה מהשירותים.
"אין אתן פשוט מתאימות כ'כ" אמר אלון והוא ותמר צחקו.
"הם מגיעים!" אמרה יובל והשאירה את הדלת פתוחה.
"אמא! אבא!" אמרנו אני ואלון ורצנו לחבק אותם.
"אלוני,אמהלה..כ'כ התגעגענו אליכם ילדים שלנו" הם אמרו.
"שלום לכולם" אמרה אמא.
דריה הסתכלה עליי ובידיה הייתה התינוקת.
"ו..מי זו?" שאל אבא.
"אמא,אבא,אני רוצה שתכירו את עלמה,הנכדה שלכם" אמרתי בחיוך.
YOU ARE READING
שכחת אותי? חלק 2
Romanceהסיפור של דריה,אמה והחברים ממשיך, האם האהבה של דריה ואמה נצחה? ומי זה האיש המסתורי שהופיע פתאום ואיך הוא קשור ליובל הומפן? רוצים לדעת מה יעלה בגורלם של הדמויות? תמשיכו לקרוא!
