שכחת אותי? חלק 2

פרק 20

~נ.מ אמה~
הסתכלנו אחורה וראינו קבוצה גדולה של רופאים מתגודדים.
"מה קורה פה?" שאלה דריה כשניסינו להתקרב.
אף אחד לא ענה לנו.
"זה בטח אחד מהמטופלים שנפל תוך כדי שהלך" אמר עידו שנשאר לעמוד בכניסה,"בואו נלך" הוא אמר.
הסתכלתי על הרופאים שהמשכיו להתגודד ואז הסתכלתי על דריה ועידו.
"בסדר" אמרתי והתחלתי להתקדם לעבר היציאה אך שניה לפני שהגעתי "בני,אתה שומע אותי?" שמעתי את אחד הרופאים קורא,עצרתי במקום.
"לא אמרתם שהוא בניתוח?" אמרתי והסתובבתי חזרה,האחות הסתכלה עליי והנידה בכתפיה כלא מבינה על מה אני מדברת.
ניסיתי להסתכל שוב מבעד לרופאים.
ואז ראיתי אותו.
"מה קרה לו?!" צעקתי וניסיתי להתקדם אליו.
הוא שכב שם,פצוע כולו עם הרבה תפרים בכל מיני מקומות.
"מישהו מוכן להגיד לי מה קרה לו?!" המשכתי לצעוק,אף אחד לא ענה לי.
"אמה.." אמרה דריה והחזיקה אותי בכתפי.
הרגשתי שעוד שניה הדמעות חונקות אותי ואני אפילו לא יודעת למה.
"בואי נלך,אני לא חושבת שזה זמן טוב עכשיו" היא אמרה.
הסתכלתי עליה,בתוכי ידעתי שהיא צודקת אבל מצד שני מה שאמרתי היה "תלכו אתם,אני נשארת כאן" אמרתי ונגבתי את הדמעות שהחלו לזלוג על לחיי.
דריה ועידו הסתכלו עליי בפרצוף המום.
"אני לא חושבת שזה כדאי.." אמרה דריה.
"למה? הוא האבא של התינוק שלי,אני רוצה להשאר כאן!" צעקתי.
"אמה..זה ב'יח..אני לא חושבת שזה טוב שתשארי כאן במצב שלך" אמרה דריה.
"אני אהיה בסדר,תלכי ותחזרי מחר" אמרתי כשלפתע הרגשתי לחץ מטורף מכיוון הראש.
דריה הסתכלה עליי בדאגה.
"את לא באמת מתכוונת להשאר כאן עם הפושע הזה,נכון?" שאל עידו,"נסענו עד לאשמורת,חזרנו לת'א ובסוף את אומרת לנו לחזור? אין מצב אמה" הוא אמר ונכנס פנימה.
"זה לא קשור אליכם,אני מצטערת על הטרטור היום אבל אני באמת לא חושבת שכדאי שתשארו פה" אמרתי.
"לא" אמרה לפתע דריה.
הסתכלתי עליה המומה,"לא אמה,לא כדאי שאת תשארי פה" היא המשיכה.
"עכשיו,תפסיקי להתווכח ובואי נלך" היא אמרה ותפסה לי את היד.
"זה לא יקרה" אמרתי והתרחקתי ממנה,"אני נשארת פה לא משנה מה תגידי" אמרתי.
"אולי כדאי שתקשיבי לחברה שלך" שמענו לפתע.
~נ.מ בני~
אני לא זוכר הרבה ממה שקרה אח'כ.
"איפה אני?" אמרתי,מסביבי ראיתי אור וקירות ירוקים,מקום שלא ממש זיהיתי.
"נצלת בנס" שמעתי מישהו אומר לי.
"מה קרה לי?" שאלתי.
"עברת תאונה שיכלה להסתיים באסון אבל כנראה בשניה האחרונה הזזת את הרכב הצידה" אמר הקול שאחרי כמה שניות התברר כרופא.
הסתכלתי סביבי,הבנתי שאני בב'יח.
"כבר דיווחו על זה בחדשות?" שאלתי,הרופא הסתכל עליי והנהנן בראשו לשלילה.
הסתכלתי סביבי וחיפשתי את הטלפון.
"אתה מחפש את זה?" שאל הרופא והגיש לי גוש מתכת בתוך שקית ניילון.
"אתה אמנם נצלת אבל הטלפון שלך לא" הוא אמר.
"אני חייב לעשות טלפון" אמרתי,"אני יכול להשתמש בשלך? הבת שלי לא יודעת שאני כאן,אני צריך לחייג אליה" אמרתי.
הרופא הנהן בחיוך הגיש לי את הטלפון ויצא מהחדר.
"שלום,אני מדבר עם גלגלצ?" שאלתי כשענו לי.
"שלום,אני רוצה בבקשה לדווח על תאונה שארעה בצומת שבין ת"א לבית דגן..כן,יש פצוע אחד קשה,בני הופמן" אמרתי ונתקתי את השיחה.
*כעבור חצי שעה*
"שלום מר הופמן" שמעתי לפתע.
"שלום" אמרתי למראה האחות שנכנסה.
"ברשותך אני אבצע כמה בדיקות" היא אמרה.
הסתכלתי עליה והנהנתי בראשי לחיוב.
"תגידי אחות,היית רוצה להרוויח קצת כסף מהצד?" שאלתי,האחות הסתכלה עליי וחייכה.
*שעה מאוחר יותר*
ישבתי בחדר וחיכיתי כשלפתע שמעתי קול מוכר.
'היא הגיעה' אמרתי לעצמי וקמתי מהמיטה והתקדמתי לאט לאט לעבר הדלת.
יצאתי החוצה וראיתי אותה.
'אני חייב שהיא תאמין לי' אמרתי לעצמי ובלי לחשוב פעמיים נפלתי על הרצפה.
~נ.מ אמה~
"הוא בסדר" אמרתי והדמעות שוב חזרו.
התקדמתי לכיוונו רק שהפעם הייתה לי דרך לעבור.
הסתכלתי עליו בפעם השניה,הוא היה נראה נורא.
"תקחו אותו בחזרה לחדר" אמרה האחות והרימה אותו.
בלי לחשוב פעמיים הלכתי אחריה ונכנסתי אליו.
"איך זה קרה?" שאלתי והתיישבתי לידו.
"אני נסעתי לחפש אותך" הוא אמר בקול חלש.
"מה? אבל איך ידעת שאני לא פה?" שאלתי.
"באתי לבקר אותך בבי'ח ואז אמרו לי שהלכת עם עוד מישהי" הוא אמר,"אמרו לי שאת לא במצב טוב ושהמישהי הזו הבריחה אותך החוצה" הוא המשיך.
הסתכלתי עליו במבט מבולבל.
"על מה אתה מדבר?" שאלתי.
"מה היא אמרה לך אמה?" הוא שאל.
ניסיתי להזכר בכל מה שקרה ב24 שעות האחרונות.
"אנחנו חייבות לברוח" עלה לי גל של זכרון.
"זה לא יכול להיות.." אמרתי.
"ישר כששמעתי את זה לקחתי את האוטו והתחלתי לחפש אותך" הוא אמר,"הייתי כ'כ נסער אמה,כ'כ נסער שלא שמתי לב למשאית שבאה לפניי" הוא המשיך.
הסתכלתי עליו והרגשתי איך הדמעות ממשיכות לרדת.
"יובל יודעת?" שאלתי וניסיתי להרגיע את עצמי,בני הסתכל עליי והניד בראשו לשלילה.
"חייבים להגיד לה" אמרתי וקמתי לקחת את הטלפון.
"אמה" הוא אמר שניה לפני שיצאתי מהחדר,הסתכלתי עליו וחיכיתי שימשיך.
"אני רוצה שתשארי איתי כאן,איתי ועם יובל,בת'א" הוא אמר.
"אני..אני לא חושבת שזה רעיון טוב" אמרתי מרחוק.
"למה? כי דריה אמרה?" הוא שאל,השתתקתי.
"את לא מבינה הא אמה?" שאל בני.
"מה אני לא מבינה?" שאלתי מבולבלת.
"אני האבא של התינוק שלך,אני יודע שאת לא זוכרת אבל אני אזכיר לך:דריה הייתה מאוהבת בך,הרבה זמן.
אתן נפרדתן בגלל איזשהו ריב מטופש..ועכשיו? עכשיו את בהריון,ממני..ודריה? קשה לה לקבל את זה שאת איתי" הוא אמר.
"היא מנסה להפריד ביננו,את מבינה את זה?" הוא אמר.