~נ.מ דריה~
הכל קרה מהר כ'כ..
ומרוב שזה קרה במהירות ושעבר הרבה זמן כבר הספקתי לשכוח מבעיית השכחה של אמה.
"מה אתה עומד שם כמו איזה לא יודעת מה? תזמין אמבולנס!" צעקתי.
לא עבר הרבה זמן והאמבולנס הגיע ופינו את אמה,
כמובן שלא חשבתי פעמיים ורצתי מהר לעבר הדירה של תמר ואלון ועדכנתי אותם בנוגע למה שקרה
ואני ואלון טסנו ישר לבי"ח.
כשהגענו עשו לי קצת בעיות בכניסה לחדר בטענה ש"רק בני משפחה יכולים להיכנס" אז ישבתי בחוץ,
אבל לא להרבה זמן.
אחרי חצי שעה של המתנה התגנבתי לחדר וראיתי את אמה ישנה ואלון לידה.
"הרופאים אמרו שהיא תהיה בסדר ושזו כנראה נפילת מתח" הוא אמר.
"ו..התינוק?" שאלתי והתיישבתי בזהירות על המיטה.
"הוא בסדר,לא נגרם שום נזק" המשיך אלון.
הרגשתי שאבן ירדה לי מהלב אבל ידעתי שעד שהיא לא תתעורר אני לא אהיה רגועה לגמרי.
אני ואלון ישבנו ליד אמה במשך כמה שעות שבסיומן היה צריך לחזור הביתה.
"זה בסדר תלך אני אשאר איתה כאן" אמרתי וסימנתי לו שהוא יכול לצאת.
לא עברו יותר מחמש דקות ואמה התעוררה.
"היי.." אמרתי וחייכתי אליה.
"היי..מה זה..איפה אני?" היא שאלה.
~נ.מ אמה~
אני לא זוכרת הרבה ממה שקרה אבל מה שאני כן זוכרת,
זה שכאב לי במרכז הראש,מאד.
"איפה אני?" שאלתי.
"מה קרה לי?" הרגשתי כאילו מישהו יושב לי על הראש ולא ממש הצלחתי לקום.
"את בבית חולים,חטפת חתיכת מכה..אל תנסי לקום שלא תזיקי לעצמך" אמרה דריה והחזירה אותי למצב שכיבה.
"מה קרה לי? למה אני פה?" שאלתי,הרגשתי שהכל ממש מעורפל.
הסתכלתי על דריה ואז על החדר והכל נראה לי כל כך מסוחרר.
"את בסדר? את רוצה שאקרא למישהו?" שאלה דריה.
סימנתי לה עם הראש שלא ואז הסתכלתי על הבטן.
"אל תדאגי,הוא בסדר" היא אמרה וחייכה אליי.
לא ממש הצלחתי לדבר כי לא זכרתי מה קרה ואיך הגעתי למצב הזה.
לפתע שמעתי את הדלת נפתחת ואחות נכנסה פנימה ובקשה מדריה לצאת.
"ד'ר..מה קרה לי?" שאלתי.
"אל תדאגי הכל בסדר,זו רק נפילת מתח" היא אמרה בזמן שהיא מחברת לי מכשיר של לחץ דם.
כשהיא סיימה עם הבדיקה ובאה לצאת עצרתי אותה ואמרתי "למה אני לא זוכרת שום דבר ממה שקרה לי?" שאלתי.
~נ.מ דריה~
כמה דקות אחרי שאמה התעוררה אחות נכנסה והוציאה אותי מהחדר.
אני מאד מקווה במיוחד בשביל בני שלא נגרם לה שום נזק.
לא עברו יותר מ10 דקות והאחות יצאה ונגשה אליי.
"מה קורה איתה?" שאלתי.
"היא תהיה בסדר,אבל אני חושבת שכדאי שתדברי עם הרופא שעוד כמה דקות יכנס אליה" היא אמרה והמשיכה ללכת.
רופא? מה רופא עכשיו? אמרו שהיא בסדר.
החצי שעה הבאה הרגישה לי כמו נצח ולא הצלחתי להיות רגועה.
הרופא הגיע ונכנס לחדר של אמה במהירות.
חזרתי לספסל והמשכתי לחכות.
"מה" עניתי בעצבנות לטלפון שבדיוק צלצל ואפילו לא הספקתי לראות מי זה.
"ווהו מה קרה..רק רציתי לשאול מה עם אחותי" שמעתי מהצד השני.
"יאו..אלון אני מצטערת,היא בסדר רופא נכנס אליה עכשיו"אמרתי,לא רציתי להדאיג אותו.
עברו כבר כמה דקות מאז שהרופא נכנס ועדיין לא הצלחתי להיות רגועה.
"אני מבין שאת עם גברת קליין?" שמעתי לפתע,הרמתי את הראש וראיתי שזה הרופא.
"כן!" קמתי במהירות.
"אני מציע שתשבי" הוא אמר.
"מה קורה ד'ר? לפי מה שהבנתי היא לא נפגעה פיזית..או שאני טועה?" שאלתי.
"את לא טועה,פיזית היא בריאה לגמרי..אבל.."הוא התחיל לומר,הרגשתי את הלב שלי עוד שניה יוצא מהמקום.
"הזיכרון שלה טיפה נפגע,ז'א ככל הנראה זו נפילת מתח וכנראה שבגלל המכה החזקה שהיא קבלה הזכרון שלה טיפה התעמעם" הוא אמר.
הסתכלתי עליו ובהתחלה לא הצלחתי לומר דבר.
"מה ז'א ד'ר? היא לא זוכרת כלום?" שאלתי.
"זה לא מדויק,היא כן זוכרת אבל לא הכל" הוא אמר וקם מהספסל והתרחק.
לא חשבתי פעמיים וחזרתי אל החדר.
"את זוכרת אותי נכון?" שאלתי.
אמה הסתכלה עליי וצחקה.
"ברור שכן מצחיקה,את דריה,החברה הכי טובה שלי" היא אמרה.
לא..זה לא קורה אמרתי לעצמי.
"ו..זה?" אמרתי והצבעתי על הבטן שלה.
"אני בטוחה שאת בעצמך יודעת מזה דריה,זו בטן הריון,זה התינוק שלי ושל..עידו" היא אמרה.
VOUS LISEZ
שכחת אותי? חלק 2
Roman d'amourהסיפור של דריה,אמה והחברים ממשיך, האם האהבה של דריה ואמה נצחה? ומי זה האיש המסתורי שהופיע פתאום ואיך הוא קשור ליובל הומפן? רוצים לדעת מה יעלה בגורלם של הדמויות? תמשיכו לקרוא!
