שכחת אותי? חלק 2

פרק 7

~נ.מ דריה~
הגענו לבי'ח אחרי שרצנו יחסית הרבה זמן.
עידו הלך לכיוון המזכירות.
"להזכיר לך שהייתי פה כל הזמן הזה?" אמרתי והצבעתי לכיוון החדר.
התקדמנו לעברו ולהפתעתנו הדלת הייתה פתוחה.
"לא סגרת את הדלת כשיצאת?" הוא שאל שניה לפני שנכנסנו.
האמת שלא ממש זכרתי מה קרה,רק שיצאתי מהר וברחתי משם.
הסתכלתי עליו והנדתי בכתפיי.
נכנסנו פנימה,בחדר היו 2 מיטות על אחת מהן שכבה ילדה בת 10 בערך שנפלה מבניין ומאז לא התעוררה
ובמיטה השניה..
"איפה היא?!" צעקתי והתחלתי להסתובב בחדר כמו משוגעת.
"אולי היא יצאה לטייל קצת? את יודעת,זו אמה היא לא יכולה לשבת במקום אחד" אמר עידו מנסה להרגיע.
"אין מצב! הרופא בפירוש אמר שאסור לה לזוז,המכה עוד טרייה" אמרתי.
"אחות,איפה הבחורה ששכבה כאן לפני חצי שעה?" שאלתי את האחות שבדיוק נכנסה לחדר.
האחות הסתכלה עלינו ואז על הקלסר שהיה על המיטה של אמה.
"אתם עם אמה?" היא שאלה,"כן" ענינו יחד.
"תמתינו כאן בבקשה" היא אמרה ויצאה מהחדר.
"לא..לא זה לא קורה עידו בבקשה תגיד לי שזה לא קורה!" אמרתי בלחץ.
"תרגעי,אמרתי לך היא בטח יצאה לטייל והיא תכף תחזור" אמר עידו מנסה שוב להרגיע.
5 הדקות הבאות הרגישו לי כמו נצח ולא הצלחתי להרגע עד שהאחות חזרה.
"נו?" שאלתי בחוסר סבלנות.
"היא עזבה לפני כמה דקות" אמרה האחות.
הסתכלתי עליה ולא הצלחתי לדבר.
"עזבה? עם מי? אנחנו המשפחה היחידה שלה" אמר עידו.
"היא יצאה מכאן עם איזשהו גבר..כנראה אבא שלה,הוא אמר שהוא יטפל בה" אמרה האחות ונגשה לילדה ששכבה במיטה ליד.
~נ.מ אמה~
הסתכלתי על הבחורה שחיבקה אותי,"אנחנו מכירות?" שאלתי אחרי שהיא התרחקה.
הבחורה הסתכלה עליי ולא הבינה מה קורה.
"אבא..מה הולך פה?" היא שאלה.
"יובלי..אמהל'ה שלנו עברה תאונה קטנה שגרמה לה לאבד את הזכרון" אמר האיש.
"מה? רגע..את בסדר?" היא שאלה והסתכלה עליי,הסתכלתי עליה והנהנתי בחיוב "קצת כואב לי הראש,אבל לא נורא" אמרתי וחייכתי.
היא המשיכה להסתכל עליי במבט שנראה לי דואג.
"טוב בנות אהובות ויקרות שלי,אני אעלה למעלה להתקלח,עבר עליי יום נורא ארוך" אמר האיש ועלה למעלה.
שניה אח'כ יובל התקרבה אליי והתיישבה על ברכיה.
"אמה..את באמת בסדר?" היא שאלה ונגעה ברגל שלי.
"אני חושבת שכן..כמו שאבא שלך אמר,אבדתי את הזכרון ואני לא ממש זוכרת משהו"אמרתי וגיכחתי.
יובל הסתכלה עליי ואז היא הורידה את המבט לבטן שלי.
"מה.." היא אמרה והצביעה.
"הא..כנראה שמגיע לך מזל טוב,את הולכת להיות אחות גדולה" אמרתי.
"על מה את מדברת?" היא אמרה ונעמדה,היא הסתכלה עליי במבט מבולבל.
"אני מבינה שאבא שלך לא עדכן אותך" אמרתי לה,היא הסתכלה עליי אבל עדיין לא הבינה על מה אני מדברת.
"יובל..נכון?" שאלתי והיא הנהנה בראשה לחיוב,"התינוק הזה..הוא מאבא שלך,אני והוא עומדים להתחתן" אמרתי.
המבט המבולבל שהיה על פניה התחלף בפרצוף מופתע.
"את צוחקת איתי נכון?" היא שאלה.
"את..את ואבא שלי שהוא בני הופמן,בני שגנב כסף מכ'כ הרבה אנשים..איתו את מתחתנת?" היא שאלה.
~נ.מ דריה~
אני ועידו יצאנו החוצה,
הרגשתי שעוד שניה אחת שם ואני מאבדת את זה.
"תרגעי,אני בטוח שהייתה אי הבנה" אמר עידו כשהתיישבנו על אחד הספסלים ביציאה.
"אי הבנה?! עידו,אתה לא קולט שמישהו חטף אותה?!" צעקתי והרגשתי שהדמעות עומדות לי בקצה העיניים.
לא היה לו מה לומר,הוא התקרב אליי וחיבק אותי.
"אנחנו נמצא אותה" הוא אמר.
נשארנו לשבת במשך עוד כמה דקות ואז אמרתי "אם נמשיך לשבת פה זה לא יתקדם לשום מקום נכון?" אמרתי והתחלנו ללכת.
"אני נשבעת שאם קרה לה משהו אני לא אוכל לסלוח לעצמי" אמרתי בקול חלש.
"אל תדברי ככה דריה,אל תדאגי אני בטוח שהיא בסדר,זו אמה..את רוצה שנתקשר לאלון שיבואו הוא ותמר לעזור לנו לחפש?" הוא שאל.
"לא..הוא רק ילחץ" אמרתי,"אנחנו צריכים למצוא אותה בעצמינו" אמרתי.
התחלנו ללכת וחשבתי לאן היא כבר יכולה ללכת אם היא אבדה את הזכרון.
עברה כבר חצי שעה ולא היה לנו מושג איפה להמשיך לחפש אותה.
בחוץ כבר נהיה חושך והתחיל להיות יותר קר.
"אני מציע שתחזרי הבייתה,נמשיך לחפש אותה מחר" אמר עידו כשהוא קלט שקר לי.
"מה? אין מצב! אמה בחוץ אלוקים יודע איפה,אני לא מוותרת עד שנמצא אותה!" אמרתי בתקיפות.
"היא יכולה להיות בכל מקום דריה,אנחנו לא נראה כלום בחושך הזה" הוא אמר.
הסתכלתי עליו ובתוכי ידעתי שהוא צודק.
"לא" אמרתי,"אם אתה רוצה אתה יכול ללכת,אני ממשיכה לחפש אותה" אמרתי והמשכתי ללכת.
"דריה! עידו!" שמענו מרחוק.
"זו אמה" אמר הקול.