שכחת אותי? חלק 2

פרק 17

~נ.מ אמה~
אחרי יום דיי ארוך יובל הגיעה ודריה הלכה הבייתה.
"איך את מרגישה?" שאלה יובל והסתכלה עליי במבט מודאג.
"בסדר..נראה לי" אמרתי,הרגשתי שהראש שלי נורא כואב.
יובל המשיכה להסתכל עליי באותו מבט דואג ולא אמרה דבר במשך כמה דקות.
"אז..זה נכון?" היא שאלה לפתע,הסתכלתי עליה ובהתחלה לא ממש הבנתי למה היא מתכוונת.
"התינוק..הוא מאבא שלי?" היא שאלה.
הנהנתי בראשי לחיוב.
יובל הסתכלה עליי במבט מופתע.
"אבל..איך זה בכלל קרה?" היא שאלה.
לא ידעתי מה לומר לה כי אני עצמי לא זכרתי.
"את לא זוכרת?" היא שאלה,הסתכלתי עליה והנדתי בראשי לשלילה.
"בסדר,זה לא משנה" היא אמרה והחזיקה בידי,"הכי חשוב שאת בסדר" היא המשיכה.
עברו כבר כמה שעות ויובל נרדמה אבל אני לא הצלחתי.
התיישבתי על המיטה ובהיתי בקיר.
המחלקה הייתה שקטה,שקטה מדיי.
לפתע שמעתי רעש מוזר מבחוץ.
לא עבר הרבה זמן והדלת של החדר נפתחה "אנחנו חייבות ללכת מפה,עכשיו!" שמעתי.
~נ.מ בני~
אחרי שדריה סלקה אותי מהחדר יצאתי החוצה ועשיתי שיחת טלפון.
"נהנה בחופש שלך?" אמרתי כשהשיחה נהנתה.
"משתדל מאד" נאמר מהצד השני.
"אני מאד מקווה כי רק שתדע שזו תהיה החופשה האחרונה שלך לשנים הקרובות" אמרתי.
זה היה הרופא שטיפל באמה בפעם הראשונה שהיא הגיעה לבי'ח.
"אתה יודע שזה לא תלוי לא בי ולא בך" הוא אמר.
"אם זה תלוי בי..אתה תגיע לפה מיד!" אמרתי,מהצד השני נשמע שקט.
"אני משלם לך מספיק בשביל שתגיע לפה ותעשה את העבודה שלך!" צעקתי,"אתה תגיע לפה ותטפל בבחורה הזו אחרת אתה תשלם על זה!" המשכתי.
"מה לעזאזל..?" שמעתי לפתע.
ניתקתי את השיחה,"דריה דריה דריה" התחלתי לומר,"לא למדו אותך לא להתערב בעניינים שלא קשורים אלייך?" אמרתי ונעמדתי קרוב אליה.
"לא קשורים אליי?! אתה אשם! בגללך היא אבדה את הזכרון!" היא צעקה.
"אני לא יודע על מה את מדברת" אמרתי,"אמהל'ה בסדר גמור" המשכתי והתקרבתי אליה יותר.
"תתרחק ממני" היא אמרה.
"תאמיני לי שזה הדבר האחרון שרציתי שיקרה" אמרתי ובלי לחשוב פעמיים הוצאתי מטפחת שהייתה מהולה בסם הרדמה והוצאתי אותה מבי'ח לכיוון הדירה.
עברה שעה וחצי מאז שהגענו לדירה שלי ודריה החלה להתעורר.
"מה זה..איפה אני?" היא שאלה.
"את בבית שלי" אמרתי.
"חטפת גם אותי?!" היא צעקה.
"לא חטפתי,יותר לקחתי" אמרתי וצחקתי.
"אתה יודע שבאיזשהו שלב יחפשו אותי,נכון?" היא אמרה.
הייתי צריך לסגור לה את הפה,חשבתי לעצמי.
"אל תדאגי בנוגע לזה,אני לא מתכוון להשאיר אותך עוד הרבה זמן" אמרתי.
דריה הסתכלה עליי ואז נסתה לזוז.
"אל תתאמצי,הידיים שלך קשורות" אמרתי,"תנצלי את הלילה הזה כי מחר את עוברת דירה" המשכתי והלכתי לכיוון החדר.
עברו 3 שעות מאז שהגענו,
קמתי באמצע הלילה לראות מה שלום האורחת שלי אבל כשהגעתי לסלון "אני לא מאמין,הילדה הזו!" צעקתי.
~נ.מ אמה~
"דריה? מה את עושה פה?" שאלתי כשראיתי את דריה עומדת מתנשפת ליד הדלת.
"מה קרה לך בידיים?" המשכתי כשראיתי שהידיים שלה אדומות.
"זה לא זמן מתאים לשאלות,אנחנו חייבות לעוף מפה!" היא אמרה ועזרה לי לקום מהמיטה.
"לאן אנחנו הולכות?" שאלתי כשכבר היינו קרובות ליציאה.
"הבייתה" היא אמרה והובילה אותנו לחניון.
המשכנו ללכת,ההליכה הרגישה נורא ארוכה כשלפתע שמענו קול מאחורינו "לילה טוב בנות,לאן אתן כ'כ ממהרות?" הסתכלנו אחורה וראינו איש מבוגר במדים של שוטר.
"דודו?" דריה שאלה,"מה אתה עושה פה?" היא המשיכה.
"אני עושה סיור ברחבי העיר,השאלה היא,מה אתן עושות כאן?" הוא שאל.
הסתכלתי על שניהם ולא הבנתי מה קורה.
"אנחנו הולכות הבייתה" אמרתי.
השוטר הסתכל עליי ובחן את הבגדים שאני לובשת.
"עם פיג'מה של בי'ח?" הוא שאל בגיחוך.
דריה הסתכלה עליי ואז עליו והתנשפה בכבדות והחלה לספר לו את מה שקרה בקצרה.
"נשמע שנורא מסוכן שתסתובבו לבד עכשיו" הוא אמר.
"אל תדאג,אנחנו נוסעות הבייתה" אמרה דריה.
"לא,מה פתאום זה יותר מסוכן,הוא ימצא אתכן שם" אמר השוטר,"תבואו אליי הבייתה,תשנו אצלי ומחר בבוקר נחשוב מה נעשה" הוא אמר.
דריה הסתכלה עליי ונראתה מבולבלת.
"בסדר" אמרתי,דריה הסתכלה עליי ונראתה מופתעת אבל לא התווכחה עם מה שאמרתי.
שלושתינו התקדמנו לכיוון הרכב של השוטר ונכנסנו פנימה.
במהלך הנסיעה הסתכלתי סביבי באוטו כשלפתע הבחנתי בכרטיס שהיה מונח בתא בגב הכיסא הקדמי.
"דוד הופמן,שוטר ובלש מוסמך" קראתי.
"הופמן?" שאלה דריה.
"תעצור את האוטו,אנחנו יורדות כאן!" צעקה דריה.