שכחת אותי? חלק 2

פרק 23

נ.מ אמה:
בני העיף את יובל מהרכב והתחלנו לנסוע במהירות.
"לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי אבל לא נענתי.
"אתה שומע אותי?!" צעקתי.
"אני לא חושב שזה רעיון כזה טוב שתצעקי במצבך" אמר לי דוד.
המשכנו לנסוע במשך כמה דקות שנראו לי כמו נצח כשכל הדרך אני לא יודעת מה עומד לקרות.
"לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי שוב אחרי כמה דקות של שקט.
"אל תדאגי,אני לוקח אותך למקום בטוח עד הלידה" אמר דוד.
'מקום בטוח? אני רוצה הבייתה',חשבתי.
הנסיעה המשכתי ולפתע הרגשתי כאב חד מכיוון הבטן אבל שתקתי,'זה בטח סתם' חשבתי.
"מתי אנחנו מגיעים?" שאלתי,הכאב הלך והתחזק.
"עוד פחות מחצי שעה" ענה דוד.
"אני חייבת שנעצור" אמרתי,הרגשתי איך הנשימה שלי נעשית כבידה ולפתע הרגשתי הרגשה מוזרה ורטובה ובלי לחשוב פעמיים תפסתי חזק את הכסא של בני.
"מה קרה?" שאל בני,הנשימות שלי נעשו כבדות יותר ויותר.
מהצד שמעתי את בני צועק משהו לדוד אבל לא הצלחתי להבין מה,הייתי עסוקה בלהצליח לנשום.
"מה התאריך היום?" שאלתי.
"ממהרת לאנשהו אמהלה?" שאל דוד,מרוב עצבים וכאב כל מה שרציתי היה לחנוק אותו.
"תענה! מה התאריך?!" צעקתי.
"ה28" אמר בני לבסוף.
"אתה..חייב..לעצור..עכשיו!!" צרחתי ותפסתי לבני את היד בחוזקה.
אחרי פחות מדקה הרכב נעצר בצד הכביש.
"נ.מ דריה:
"היא יולדת!" צעקתי והתחלתי לרוץ לכיוון הרכב של דוד שחנה באמצע הדרך.
"דריה! חכי" שמעתי לפתע וראיתי שיובל רצה אחריי,"אל תלכי לשם לבד,את לא יודעת למה אבא שלי מסוגל?" היא אמרה והתקדמה אליי.
"אני לא פוחדת ממנו יובל,אני חייבת ללכת לאמה" אמרתי בזמן שאנחנו רצות.
מאחור שמעתי את עידו ותמר רצים קצת פחות מהר מאיתנו.
אחרי דקה הגענו קרוב לרכב.
"חכי" אמרה יובל לפני שנגשתי אליהם.
"מה?" אמרתי בלחץ.
"תני לי להתקדם לפנייך,יש לי רעיון" אמרה יובל והלכה בחרישות אל מאחוריי הרכב.
"נו,מה קורה?" שמעתי לפתע את תמר שהספיקה להגיע עם עידו.
"אני הולכת אליהם" אמרתי ובלי לחשוב פעמיים הסתכלתי אל יובל שסמנה לי שהיא סיימה את מה שרצתה לעשות.
"בני!" צעקתי.
"איך לעזאזל הם הגיעו לכאן?" שאל דוד.
"אתה חייב לקחת אותה לבי'ח" אמרתי מתנשפת.
"על מה את מדברת?" שאל בני.
הסתכלתי על אמה,היא נראתה נורא.
"אתה האבא של התינוק לא?" אמרתי.
"ברור שאני האבא של התינוק,איך זה קשור עכשיו?" הוא שאל.
"אז בתור האבא,אתה אמור לדעת שאמה אמורה ללכת היום!" צעקתי.
בני ודוד הסתכלו אחד על השני ולא הבינו.
בלי לחשוב פעמיים רצתי לכיוון אמה ותפסתי את ידה.
"אנחנו לוקחים אותה לבי'ח שהכי קרוב לכאן,תסעו אחרינו אם תרצו" אמרתי והובלתי את אמה לכיוון הרכב.
נ.מ אמה:
ירדתי מהרכב והרגשתי את הכאבים הולכים ומתגברים.
לפתע,ראיתי מרחוק את דריה ויובל שנעלמה אחרי כמה שניות.
"אתה חייב לקחת אותה לבי'ח" שמעתי את דריה.
בני הסתכל עליה במבט מבולבל.
"בתור האבא,אתה אמור לדעת שאמה אמורה ללדת היום!" צעקה דריה.
'שיט,זה היום' חשבתי ותפסתי לעצמי את הבטן.
"אנחנו לוקחים אותה לבי'ח שהכי קרוב לכאן,תסעו אחרינו אם תרצו" אמרה דריה ותפסה את ידי.
עברתי לרכב אחר,הרגשתי שהכל מסתחרר לי.
"דריה" קראתי בקול חלש.
"אל תדאגי אמה,אנחנו בדרך לבי'ח" היא אמרה ותפסה לי את היד,הסתכלתי סביבי וראיתי שתמר מסתכלת עליי בדאגה.
אחרי 10 דקות הגענו לבי'ח.
"היא יולדת!" צעקה דריה ואחרי שניה הגיעה אחות עם כסא גלגלים והובילה אותי לחדר לידה.
"הראש!!" צעקתי לפתע.
"הראש!!! תעשו שזה יסתיים בבקשה" המשכתי לצעוק ואחרי כמה שניות ראיתי שחור.
"אמה?" שמעתי קול מעומעם.
"אמה?" שמעתי שוב.
"איפה אני?" שאלתי,הסתכלתי סביבי ולאט לאט הבנתי איפה אני.
"מזל טוב" אמר הקול שבסופו של דבר התברר כקולה של המיילדת.
הסתכלתי עליה בחיוך והרגשתי הקלה.
"איפה.." שאלתי בקול חלש.
"הנה הוא" קראה האחות.
"מה אתה עושה פה!?" צעקתי.