שכחת אותי? חלק 2

פרק 15

~נ.מ בני~
*כמה דקות לפני שאמה הגיעה לבי'ח*
"מה ז'א שאתה לא נמצא היום?! אני משלם לך מספיק בשביל שתהיה שם ברגע שאמה מגיעה!" צעקתי.
"לא מעניין אותי שזו החופשה שלך.." המשכתי,אבל לפני שהספקתי לומר משהו השיחה התנתקה.
'מדינה של מושחתים,ברגע שהם מקבלים את השכר שלהם הם מפסיקים להתאמץ' אמרתי לעצמי וחייגתי לבי'ח אליו הגיעה אמה.
"שלום מדבר בני הופמן,רציתי לדעת אם הגיעה אליכן בחורה בשם אמה קליין" שאלתי כשהשיחה נענתה.
"רק רגע אדוני" שמעתי מהצד השני.
"היא הגיעה הרגע" אמרה הפקידה.
בלי לחשוב פעמיים נתקתי את השיחה ונסעתי לכיוון בי'ח.
"סליחה אדוני אבל אתה לא יכול להכנס" הגעתי ליד החדר של אמה ובכניסה עמד שומר ומנע ממני את הכניסה.
"זו פשוט חוצפה! זו האמא של התינוק שלי שם בפנים אתה לא יכול למנוע ממני לגשת אליה" אמרתי.
השומר הסתכל עליי והניד בכתפיו.
החלטתי שלא לעשות יותר מדיי בלאגן והתיישבתי על הספסל.
עברו כבר כמה שעות מאז שהגעתי והשומר עדיין עמד שם ולא זז,ביינתים היחידים שנכנסו פנימה היו כמה רופאים ואחיות.
"מה אתה עושה פה?!" שמעתי לפתע,הסתכלתי הצידה וראיתי את דריה עומדת מולי.
"בדיוק מה שאת עושה" עניתי לה.
"איך יש לך את החוצפה להראות את הפרצוף שלך כאן?!" היא צעקה,איש שעבר במקום הסתכל לכיווננו.
"את מוכנה להיות יותר בשקט? לא כולם צריכים לשמוע אותך" אמרתי.
היא הסתכלה עליי ואז פשוט התיישבה כמה כסאות לידי.
אחרי משהו כמו 3 שעות של המתנה קמתי והלכתי הצידה.
"אתה מודע לכך שזו הפעם האחרונה שאני משלם לך,כן?" אמרתי כשהרופא ענה לי.
"אני מצטער אדוני,זה לא משהו שבשליטה שלי,כבר צברתי יותר מדיי ימיי חופשה וחייבו אותי לצאת" הוא אמר.
ניסיתי להרגע אבל לא ממש הצלחתי.
"אבל אל תדאג,החומר שהזרקתי לה חזק מספיק ויחזיק עד אחרי הלידה לפחות" הוא אמר.
~נ.מ דריה~
*לפני שאמה התעוררה*
הגענו לב'יח,הכניסו את אמה לבדיקות אבל לא נתננו לי להכנס.
ליד החדר שלה הציבו שומר וחוץ מלרופאים לא נתנו לאף אחד להכנס.
חיכיתי במחלקה המון זמן,ואחרי שעה וחצי החלטתי לעשות סיבוב בב'יח כי הבנתי שכבר נמאס לי לשבת ולחכות כשבעצם לא קורה שום דבר.
אחרי שעה חזרתי למחלקה וראיתי שמישהו יושב בדיוק מול החדר של אמה.
"מה אתה עושה פה?!" שאלתי,זה היה בני.
"בדיוק מה שאת עושה פה" הוא ענה באדישות.
"איך יש לך את החוצפה להראות את הפרצוף שלך כאן?!" צעקתי,בני הסתכל עליי וסימן לי להיות בשקט ואז קם והלך.
עברו כבר מעל ל5 שעות ועדיין לא היה חדש עם מצבה של אמה.
"הלו" עניתי בקול עייף.
"איפה את?" שמעתי מהצד השני,הרמתי את הטלפון כדי לראות מי זה.
"בבי'ח,שוב" אמרתי ופיהקתי פיהוק גדול.
"חכי שם,אני באה אלייך" זו הייתה תמר,ולפני שהספקתי לומר משהו השיחה התנתקה.
כמה דק' אח'כ תמר הגיעה וחיכתה איתי ובלי ששמנו לב נרדמנו על הספסל.
אחרי כמה שעות שהרגישו כמו דקות התעוררתי וראיתי שיש שמש בחוץ.
הסתכלתי סביבי וראיתי שהדלת של אמה פתוחה ושהשומר לא שם אז בלי לחשוב פעמיים רצתי פנימה.
"אני כ'כ שמחה שאת בסדר!" אמרתי כשראיתי את אמה ערה.
אמה הסתכלה עליי ולא הבינה מה קורה ואחרי שהסברתי לה היא התחילה לבכות.
"היי..הכל בסדר" אמרתי וחיבקתי אותה.
אחרי כמה דקות של בכי היא נרגעה.
המשכתי לשבת איתה בחדר עד שלפתע הדלת נפתחה ורופא נכנס פנימה.
"בצענו כמה בדיקות וגילינו משהו דיי מוזר" הוא אמר כשהוא מביט בקלסר שהיה בידו.
"היית במסיבה כלשהי בשבוע האחרון?" שאל הרופא,ניסיתי לעצור את הצחוק שלי.
"אתה רציני?" היא אמרה והצביעה על הבטן שלה.
"תארתי לעצמי" אמר הרופא.
מה ד'ר,מה ראיתם?" שאלתי.
"לפי הבדיקות,זה נראה שהגברת קליין השתמשה בכמות גדולה של חומר כימי,אותו החומר גורם לבלבול,עלפון ו..שכחה" הוא אמר.
הסתכלתי עליו והייתי המומה,הרגשתי איך הלב שלי עוד שניה יוצא מהמקום.
"אני חייבת אוויר בסדר?" אמרתי,הסתכלתי על אמה ויצאתי החוצה.
~נ.מ בני~
*כמה שעות לפני*
"כן בני" שמעתי מהצד השני.
"בוס..אני חושב שיש לנו בעיה" אמרתי בחשש.
"למה אתה מתכוון כשאתה אומר בעיה?" הוא אמר.
"אמה..אני חושב שבקרוב מאד היא תחזור לזכור" אמרתי.
מהצד השני היה שקט.
"תגרום לזה שזה לא יקרה" הוא אמר אחרי כמה שניות.
"מה אתה רוצה שאעשה?" שאלתי.
"תלך לשם,לבי'ח ותדאג להיות האדם היחיד שהיא רוצה לראות" הוא אמר והשיחה התנתקה.
הרגשתי את העצבים עולים בי,אני לא מבין אותו לפעמים,איך לעזאזל הוא מצפה ממני לעשות משהו כזה?!
לא ידעתי מה לעשות אז פשוט הלכתי הבייתה,לישון.
למחרת בבוקר התעוררתי מוקדם ונזכרתי בשיחה שהייתה לי עם הבוס ובלי להתארגן יותר מדיי נסעתי לכיוון בי'ח.
כשהגעתי,ראיתי את תמר ודריה ישנות על הספסל.
'אני אחכה שהן ילכו' אמרתי והתיישבתי במקום שהן לא יראו אותי בו.
לא חיכיתי הרבה זמן וראיתי שדריה התעוררה ונכנסה פנימה.
'קדימה תמר,עכשיו תורך' אמרתי.
אחרי חצי שעה דריה יצאה מהחדר במהירות ונגשה לתמר,נראה היה שהיא בוכה.
הן יצאו שתיהן החוצה מבי'ח.
'זה הזמן שלי לפעול' אמרתי ונגשתי לחדר של אמה.
"מה אתה עושה פה?" שאלה אמה כשנכנסתי.
"שלום גם לך" אמרתי וסגרתי אחריי את הדלת,הסתכלתי הצידה וראיתי שלידה עמד אחד הרופאים.
אמה הסתכלה עליו ונראה היה שיש פחד בעיניה.
"את סומכת עליו יותר מאשר עליי?" אמרתי והתקרבתי אליה.
"אני אפילו לא יודעת אם אתה משקר לי או לא" היא אמרה ואז נזכרתי,בדיקת האבהות.
"ד'ר,לפני כמה ימים בצענו כאן בדיקות אבהות,תוכל לבדוק מה קורה עם זה?" שאלתי,הרופא הסתכל עליי הנהן בחיוב ויצא מהחדר.
אחרי 5 דקות הוא נכנס עם טופס ביד.
אני ואמה הסתכלנו עליו מחכים שהוא יגיד מה כתוב שם.
"אז לפי מה שכתוב כאן,התוצאה היא חיובית,מזל טוב,אתם עומדים להיות הורים" הוא אמר וחייך אלינו.
הסתכלתי על אמה וחייכתי.
"רואה אמה? אמרתי לך שאת יכולה לסמוך עליי" אמרתי ותפסתי לה את היד.