שכחת אותי? חלק 2

פרק 21

~נ.מ בני~
אמה הסתכלה עליי במבט מבולבל.
"על מה אתה מדבר?" היא שאלה.
הסתכלתי עליה,ידעתי שהיא לא זוכרת שום דבר.
"זו האמת אמה יקירה" אמרתי ותפסתי את ידה.
"איך אני אדע שאתה לא משקר?" היא שאלה והתרחקה ממני.
"למה שאשקר לך? אמרתי לך שאני האבא של התינוק והוכחת לדעת שזו האמת,איזו סיבה יש לי לשקר?" אמרתי.
אמה הסתכלה עליי אבל לא אמרה דבר.
"מה אני יכול לעשות בגדי שתאמיני לי?" שאלתי.
אמה הסתכלה עליי ובעיניה היה נראה שהיא חושבת מה לומר.
"יובל" היא אמרה לבסוף.
"מה?" שאלתי,לא ממש הבנתי על מה היא מדברת.
"תקרא לה לפה,אני רוצה לשמוע את זה ממנה" היא אמרה.
"את בטוחה?" שאלתי,'לעזאזל,היא תהרוס את הכל' חשבתי לעצמי.
"כן,היא הבת שלך לא? היא בטח יודעת את כל הסיפור של איך הכרנו,אני רוצה לשמוע את זה ממנה" היא אמרה.
הסתכלתי עליה,לא ידעתי מה לעשות.
אבל אז,עלה לי רעיון.
"בסדר" אמרתי,"נקרא ליובל" המשכתי.
"הכל בשביל שתאמיני לי" אמרתי.
~נ.מ דריה~
אני ועידו יצאנו מכיוון ב'יח.
"אני לא מאמין על הבחורה הזו" אמר עידו.
הסתכלתי עליו אבל לא ידעתי כ'כ מה לומר.
"איך בכלל נתת לה להשאר עם המטורף הזה!?" הוא אמר.
"לא הייתה לי ברירה" אמרתי והרגשתי שהדמעות חונקות אותי.
"לא הייתה לך ברירה? דריה,הבנאדם הזה משוגע! ומי כמוך יודעת מה הוא מסוגל לעשות" אמר עידו.
"הוא לא יפגע בה.."התחלתי לומר והרגשתי שהדמעות זולגות על לחיי.
עידו הסתכל עליי ובלי לחשוב פעמיים חיבק אותי.
"אני מצטער,אוקיי? אני פשוט דואג לה" הוא אמר.
"אתה חושב שאני לא דואגת? אני יודעת מי זה בני עידו,אני יודעת מה הוא יכול לעשות..אבל אתה מכיר את אמה,אתה יודע עד כמה היא עקשנית וכשהיא רוצה משהו שום דבר לא יעצור בעדה" אמרתי.
"מה את רוצה שנעשה?" הוא שאל כשהתיישבנו על ספסל שהיה קרוב לשם.
"אני באמת לא.." התחלתי לומר,"יש לך סוללה בטלפון?" שאלתי,עידו הסתכל עליי ולא הבין על מה אני מדברת.
"תתקשר לתמר" אמרתי.
"מה?" הוא שאל המום.
"פשוט תתקשר" אמרתי.
חצי שעה אחרי השיחה תמר הגיעה לב'יח.
"מה קורה?" היא שאלה.
עידו הסתכל עליי ואז עליה והניד בכתפיו.
"אמה" אמרתי לה.
תמר הסתכלה עליי ובלי לומר מילה הבינה על מה אני מדברת.
"הלו,אתן לא מתכוונות לשתף אותי בתוכנית?" שאל עידו.
"פשוט תבוא איתנו,אין יותר מדיי זמן" אמרתי וחזרנו לכיוון בי'ח.
"תעצרו!" אמרה תמר בשקט.
אני ועידו נעצרנו כמה צעדים מהכניסה לבי'ח כשתמר הצביעה על ניידת שעמדה קרוב לשם.
"מה קורה פה?" שאלתי.
חיכינו לראות מה קורה.
לא עבר הרבה זמן והדלת של הניידת נפתחה.
"מי זה?" שאל עידו.
"אני לא מאמינה,ידעתי" אמרתי כשראיתי שהמניידת יוצא לא אחר מאשר דודו,או בשמו המלא דוד הופמן,החוקר שלנו.
תמר ועידו הסתכלו עליי ואז עידו סובב את ראשו חזרה "מה קורה פה?" הוא שאל.
~נ.מ בני~
אמה יצאה החוצה והשאירה לי את הטלפון שלה.
"אמה?" שמעתי מהצד השני.
"יובלי" אמרתי.
"אבא? מה עשית לה?!" היא צעקה.
"תרגעי,היא בסדר,היא בקשה שאחייג אלייך כי עברתי תאונה" אמרתי.
"מתי?" היא שאלה בקול אדיש.
"אני מבין שהחברה שלך יותר חשובה לך ממני הא?" אמרתי בגיחוך.
"אתה מבין נכון" היא אמרה.
"בכל אופן יובלי,אני זקוק לעזרה שלך" אמרתי.
"ולמה נראה לך שאעזור לך?" היא שאלה.
"כי את לא רוצה שיקרה משהו לחברה שלך" אמרתי.
"תזהר ממני בני! אל תגע בה" היא אמרה.
"אל תדאגי,לא יקרה לה כלום כל עוד תקשיבי לי" אמרתי,"אני צריך שתדברי עם סבא דוד" המשכתי.
"מה? למה?" היא שאלה.
"תבקשי ממנו לבוא איתך לב'יח בניידת" אמרתי.
"לא יותר פשוט שאגיע עם הרכב שלי?" היא שאלה.
"פשוט תעשי את מה שאני אומר לך ואמה לא תפגע" אמרתי ונתקתי את השיחה.
עברו 20 דקות כשלפתע שמענו דפיקה בדלת של החדר.
"טוב שבאת" אמרתי כשראיתי את הבוס נכנס.
"אתם מכירים?" שאלה אמה והסתכלה עליו.
"בוודאי שאנחנו מכירים" אמרתי בזמן שהחלפתי בגדים.
"איפה יובל?" היא שאלה.
"אני כאן" שמענו לפתע.
אמה הסתכלה עליה וחייכה.
"את בסדר?" היא שאלה,אמה הנהנה בחיוב.
"טוב,מה דעתכן שאת הסמול טוק הקטן הזה נמשיך בדרך?" שאלתי.
"בדרך לאן?" שאלה יובל.
"את תגלי בקרוב" אמרתי ויצאנו החוצה.
הגענו החוצה ונעמדנו ליד ניידת משטרה.
"אפשר לדעת לאן אנחנו הולכים?" שאלה יובל.
הבוס הסתכל עליי ואני עליו.
"קודם תעזרי לאמה להכנס" הוא אמר בזמן שנכנס למושב הנהג.
יובל הסתכלה עליו ואז עליי ועזרה לאמה להכנס לרכב.
שניה לפני שהיא באה להכנס סגרתי את הדלת והתחלנו לנסוע.
"חשבת שתוכלי לעצור אותי? כנראה שאת לא חכמה מספיק" צעקתי לה מרחוק.