~נ.מ דריה~
"אני עומדת להתחתן..עם בני,האבא של התינוק שלי."
המשפט הזה הדהד לי בראש במשך הרבה זמן,אחרי שהיא אמרה אותו הדבר הראשון שעלה לי לראש היה פשוט לצרוח עליה,שתתעורר ותבין איפה היא נמצאת כשבסופו של דבר מה שעשיתי היה לברוח משם במהירות.
לא התרחקתי הרבה,אבל במשך כמעט שעה מצאתי את עצמי יושבת על ספסל שהיה קרוב לבית בו שהתה אמה,
ישבתי ובכיתי.
"דריה?" שמעתי.
מרוב הדמעות לא ממש ראיתי מי עומד לידי.
"היי" אמרתי וניגבתי את העיניים.
זה היה אלון,אחרי כמה שניות נזכרתי שהוא ובני שכנים,מסתבר.
"הכל בסדר?" הוא שאל,לא ממש ידעתי מה לענות לו.
"כן,סתם פשוט נפילת מתח" אמרתי מנסה לחייך.
"מה עם אמה? אני בדיוק בדרך לשם חשבתי אולי תרצי להצטרף" הוא אמר.
הסתכלתי עליו במשך כמה רגעים וחשבתי,מה אני אמורה להגיד לו? מספיק שפעם אחת אחותו אבדה את הזכרון
אז בפעם השניה? אני לא יודעת איך הוא יגיב לזה.
"דריה?" הוא קרא.
"מה? הא..לא..אני בדיוק חזרתי משם הם אמרו שהביקורים נגמרו ככה שאין סיבה שתלך ולא יתנו לך להכנס"
אמרתי.
אני חייבת לטפל בזה בעצמי,אני לא חושבת שהוא יעמוד בעוד 'תאונה' מהסוג הזה.
~נ.מ בני~
אני חושב שזו פעם ראשונה שהכל באמת הולך לפי התוכניות שלי,אמה והמשפחה שלה הולכים לשלם על כל מה שהם עשו לי..
והבוס? הוא יהיה גאה בי.
ישבתי וחיכיתי במשך יותר מדיי זמן עד שלפתע "מר הופמן? אתה יכול להכנס,הוא מחכה לך" שמעתי.
קמתי מהספסל והתחלתי ללכת למשרד שעמד בסוף המסדרון.
"אני מאד מקווה שיש לך חדשות טובות בשבילי" שמעתי כשפתחתי את הדלת.
הוא ישב על כסא מנהלים עם הגב אליי.
"כן בוס,אני מבטיח לך שהפעם אתה לא תתאכזב" אמרתי בבטחון.
"כמות הפעמים ששמעתי אותך אומר את המשפט הזה..אני מאד מקווה בשבילך שהפעם אתה לא טועה כי אחרת.." הוא אמר.
האמת שלא רציתי לדעת מה יקרה,ידעתי למה הוא מסוגל.
"אל תדאג בוס,הפעם הכל יעבוד חלק ולפי התוכניות" אמרתי קצת בחשש.
"אני סומך עליך בני.
אני סומך עלייך שתגרום לילדה הזו לשלם על הכל,אני סומך עלייך ומאד מקווה ששום דבר לא השתבש בדרך" הוא אמר.
לקחתי כמה נשימות,המילים שלו ערערו אותי לרגע אבל אז חשבתי,מה כבר יכול לקרות? היא לא זוכרת דבר והדברים שאמרתי לה הם אכן נכונים,התינוק הזה הוא שלי גם הבדיקות יוכיחו את זה אז את האמון שלה כבר יש לי.
"התינוק הזה הוא ההזדמנות האחרונה שלנו" הוא אמר לפתע וקטע את חוט המחשבה שלי,"תשמור עליה,אל תתן לה אפילו לחשוב שאתה נגדה ותדאג ששום דבר לא יקרה לילד הזה" הוא אמר כשברקע שמעתי מצית נדלקת.
"עכשיו..אם אין לך משהו נוסף לומר,אתה יכול ללכת" הוא אמר והצביע על הדלת "ואל תשכח לסגור אחרייך" בלי לחשוב פעמיים יצאתי במהירות מהמשרד ומהמקום עצמו.
~נ.מ דריה~
אני שונאת לשקר אבל הפעם לא הייתה לי ברירה.
"את רוצה לעלות? כבר חשוך ולא כדאי שתעשי את כל הדרך לאשמורת בחושך הזה" אמר אלון.
"זה בסדר אלוני,אני חושבת שדווקא מתאימה לי נסיעה שקטה" אמרתי.
"לא דריה אני לא אומר אני מתעקש,תעלי אלינו ומחר בבוקר נסע יחד לבקר את אמה,אני אגיד לתמר שתארגן לך מקום לישון" הוא אמר.
כבר שכחתי כמה הוא עקשן,בדיוק כמו אמה,ידעתי שלהתעקש איתו לא יהיה רעיון טוב.
"בסדר,אני תכף אבוא" אמרתי וניסיתי לחייך.
הוא הסתכל עליי ואז חזר לבניין.
נשארתי לשבת בספסל ולחשוב מה אני בדיוק הולכת לעשות ועוד יותר חשוב,מה אני הולכת לספר לאלון?
הרי הוא ילך מחר ויגידו לו שאחותו לא נמצאת שם.
למה הכל חייב להיות כ'כ מסובך? למה אנחנו לא יכולים פעם אחת לחיות בצורה נורמלית?
בעודי חושבת,שמעתי קול של רכב מחנה.
הסתכלתי לכיוון החניה והאדם שיצא משם היה לא אחר מאשר בני.
"מה עשית לה?!" צעקתי.
הוא הסתכל עליי והתקרב בלי לומר מילה.
"זה לא יעבוד לך בני,היא תחזור לזכור ואתה תחזור לכלא!" המשכתי לצעוק,הוא המשיך להסתכל עליי רק שהפעם הוא הוסיף חיוך.
"מה אתה מחייך?! איך אתה לא מתבייש לפגוע בה ועוד במצבה!" אמרתי.
"ששש..תפסיקי לצעוק את ראית מה השעה?" הוא אמר,"אני מניח שעשית לחברה הקטנה שלך ביקור חולים" הוא המשיך,
הסתכלתי עליו וכל מה שרציתי לעשות היה פשוט לצרוח בלי סוף.
"אז אם ראית אותה,את יודעת שהיא בסדר,נכון?" הוא אמר,הסתכלתי עליו,באיזשהו מובן הוא צודק,פיזית היא באמת הייתה בסדר.
"אז איך הסקת שעשיתי לה משהו?" הוא שאל.
"למה את חושבת שארצה לפגוע בילד שלי? אני אולי פושע,אבל אני הגיוני דריה" הוא אמר והתקרב אליי יותר.
"אני לא קונה את הבולשיט הזה" אמרתי קצת יותר בשקט.
"אין לך מה לקנות,את ראית שהיא בסדר אז אני לא מבין מה את רוצה ממני" הוא אמר והתחיל ללכת לכיוון הבניין.
"איך גרמת לה לחשוב שאתם מתחתנים? זה הרי שקר ובסוף היא תבין את זה בין אם היא זוכרת ובין אם לא" אמרתי שוב בקול רם יותר.
"מי אמר שזה שקר? זה התינוק שלי דריה,לא הייתי רוצה שיקרה לו או לאמא שלו משהו" הוא אמר.
"ובנוגע לאיך שכנעתי אותה,אולי תשאלי אותה בעצמך,היא שמעה שאני הוא אבא והכי הגיוני שלתינוק יהיו אבא ואמא..לא ככה?" הוא אמר.
הסתכלתי עליו,כ'כ כעסתי שלא הצלחתי לומר שום דבר.
"ודבר נוסף גברת דריה" הוא המשיך "אם את ו/או אחד החברים שלך ינסו לגרום לה להזכר,תהי בטוחה שלא את ולא אחיה תראו אותה חיה שוב" הוא אמר ונכנס לבניין.
YOU ARE READING
שכחת אותי? חלק 2
Romanceהסיפור של דריה,אמה והחברים ממשיך, האם האהבה של דריה ואמה נצחה? ומי זה האיש המסתורי שהופיע פתאום ואיך הוא קשור ליובל הומפן? רוצים לדעת מה יעלה בגורלם של הדמויות? תמשיכו לקרוא!
