פרק 4- מחנה ללילה

56 2 3
                                    

התמקמנו במחנה ביער, היה לילה קר
טום התנדב להצית את המדורה בזמן שאני ודינה אירגנו את המחנה ללילה,שלי כהרגלה ישבה בצד כמו עצלנית מתקרבלת בשמיכה וקופאת מקור

למרות שאני ודינה התחלנו ברגל שמאל, מאוד התחברנו מאז שהפכנו לצוות, יצא לי לגלות שמאחורי החזות בקשוחה שלה יש אדם מאוד רגיש.

המדורה שדלקה, ישבנו מסביבה והבטנו בשמיים, למרות שהיינו ביער באזור פרברי מרוחק מהערים הגדולות נשארנו דרוכים.
האפוקליפסה לימדה אותנו שהסכנה יכולה לערוב בכל פינה ותמיד צריך להיות מוכנים ללא נודע.

השעה הייתה כבר די מאוחרת, טום ושלי כבר נרדמו, הם כאלו חמודים כשהם ישנים זה לצד זה.
האש המשיכה לדלוק, היא לא הייתה חזקה אבל היא עדיין הפיצה אור, אני ודינה נשארנו ערות מסביב למדורה.

"אז... איך החיים שלך נראו לפני?" דינה שאלה בהיסוס

"את יודעת, חיים נורמלים, משפחה חברים, ילדה קצת חננה עם חיבה למשחקים ופנטזיה" עניתי בשקט כדי לא להעיר את שלי ותום
"איך שלך נראו?" שאלתי

"כפי שאת יודעת אני בת 18, בגלל שההורים שלי נכנסו לחובות והם לא יכלו לשאת בהוצאות עלי הם החליטו להעיף אותי מהבית, נשארתי לגמרי לבד עד שהתחילה האפוקליפסה ואז הכרתי את טום, הוא שמר עלי ודאג לי" היא אמרה

"וואו, אני מצטערת בשבילך" עניתי

"איבדת מישהו?" היא שאלה ללא היסוס, כנראה ראתה לי בעיניים שעדיין יש בי כאב מאז מה שקרה, מאז שהכרתי אותה היא נראתה לי סוג של קוראת מחשבות, תמיד יודעת מה אחרים חושבים

"אני..אני איבדתי את אבא שלי" אמרתי בלחש מהול בדמעות

שתיקה. היא לא אמרה כלום.
היא התקרבה באיטיות ובפשוט חיבקה אותי.

"היי, זה בסדר..הכל יהיה טוב,אני מבטיחה" היא אמרה וניגבה את הטיפה שזלגה במורד הלחי שלי

המשכנו לדבר עד שנרדמנו, היה קר אבל הרגשתי חום, התכסתי בשמיכה דקה ודינה שכבה לידי
אני אפילו לא יכולה להסביר איך התגובה שלה הייתה מדהימה ומחבקת.

אם אבא שלי היה מכיר אותה הוא בטוח היה אוהב אותך, גם הוא היה ככה, אמפתי כזה ומבין, בלי טיפה של רוע.

היי כולם :)
אני יודעת שלא כתבתי המון זמן ואני בספק אם מישהו בכלל רואה את זה, עימכן הסליחה
לא הייתה לי מוטיבציה לכתיבה אבל עכשיו אני הולכת לחזור ואשתדל להעלות פרק חדש לפחות פעם בשבוע :)
מקווה שנהנתם 3>

Not safe anymoreWo Geschichten leben. Entdecke jetzt