Not safe anymore

פרק 5- גופה באמבטיה

עברו כמה שבועות מאז שעברנו מהעיר לפרבר כדי להימנע מיצורים, ההספקה שלנו הולכת ואוזלת, בפרברים אין סופרים או מכולות שאפשר לגנוב, רק בתים קטנים.

אין לנו ברירה ואנחנו מתחילים לחפש בבתים, הם נראים נטושים אז אנחנו מחליטים להיכנס ולחפש אוכל ואספקה.

"מוכנות?" טום שואל

אנחנו מנענעות בראשנו לחיוב.

"בספירה שלי...3..2...1..כנסו!" הוא אומר

כולנו נכנסים בבת אחת אל תוך הבית.

הוא נראה ממש הרוס, שולחן וכיסאות הפוכים, אין חשמל ויש הריח נוראי

טום התחיל לחפש אחר מזון, הוא פתח את המקרר אבל הוא היה ריק, הוא התחיל לפתוח מגרות וארונות

בינתיים אני שלי ודינה התחלנו להתפזר בבית כדי לחפש דברים שיוכלו להועיל לנו.

אני ודינה הלכנו לסלון ושלי עלתה לבדה לקומה השנייה.

אני ודינה התחלנו לחפש דברים במגרות שהיו בסלון.

"מצאתי סוללות" אמרתי

"את חושבת שזה יוכל להועיל לנו?" שאלתי את דינה

"ברור, זה מצוין, נוכל להפעיל עם זה כל מיני דברים"

אני ודינה חזרנו למטבח בזמן שטום אמר "מצאתי" והחזיק כמה קופסאות של שימורים בידיו
אני ודינה חייכנו.

פתאום שמענו צעקה מלמעלה. זאת הייתה שלי.

רצתי הכי מהר שיכולתי לעבר הקומה העליונה כדי לראות מה קרה.

"שלי! את בסדר?!" קראתי ודינה וטום באו אחרי במהרה

ראיתי את שלי באמבטיה, עומדת קפואה, שמעתי אותה בוכה חרישית ונראה שהיא הייתה ממש בשוק.

נכנסתי לאמבטיה והבנתי מה קרה, היא ראתה גופה מדממת באמבטיה.

טום חיבק את שלי בזמן שהיא בכתה לו על הכתף מרוב ההלם.

הייתי בשוק והשתדלתי לא להקיא מהמראה, סגרתי מהר את וילון האמבטיה כדי לא לראות את זה יותר.

"בואו ניקח כמה בגדים ונעוף מכאן, המקום הזה דוחה" דינה אמרה

כולם הנהנו בהסכמה.

טום ירד עם שלי לקומה התחתונה בזמן שאני ודינה לקחנו כמה בגדים חמים מהארון ועוד כמה שמיכות שיהיה.

לאחר מכן ירדנו גם אנחנו חזרה לקומה התחתונה ושלי עדיין הייתה בהלם, טום הגיש לה כוס מים וידיה רעדו.

ניגשתי אליה וחיבקתי אותה

"הכל יהיה בסדר, אנחנו עפים מכן עכשיו"

שלי חייכה בזמן שדמעות זלגו מעיניה. אף פעם לא ראיתי אותה בוכה ככה.

או שבעצם כן, כששלי הייתה בת 6 אמא שלה התאבדה באמבטיה כשאף אחד לא היה בבית מלבד שלי, היא סיפרה לי שהיא נכנסה לאמבטיה וראתה את אמא מדממת
היא התקשרה מהר לאמבולנס אבל זה כבר היה מאוחר מידי.
אני חושבת שהכל חזר אליה בפאשבק פתאום....

לקחו את חפצינו ויצאנו מהבית, האוויר היה נעים ורוח נעימה ליטפה את לחינו.