אחרי שמצאנו סוף סוף סוללות בבית הנטוש ההוא החלטנו לנסות את הרדיו, אולי יש מישהו שאיכשהו הצליח לשדר ונוכל למצוא שורדים אחרים
דינה הוציאה רדיו קטן מהתיק ואני הוצאתי את הסוללות שמצאתי בבית, היא הכניסה את הסוללות, פתחה את האנטנה והתחילה לכוון את הרדיו כדי לנסות לשמוע משהו.
בהתחלה לא שמענו כלום, רק רעשים אבל אז פתאום התחלנו לשמוע מישהו מדבר
"שלום, אם מישהו שרד ושומע אותי עכשיו תקשיבו טוב... אין לנו הרבה זמן...תגיעו לתחנת סבואי בעיר הקרובה אליכם...אנחנו צריכים למצוא עוד שורדים ו...ו...ו..." הרדיו נקטע פתאום
היינו בהלם שמישהו הצליח לשדר ועוד מתחת לאדמה, ידענו שהיינו חייבים ללכת לשם, אולי הם יוכלו לתת לנו הספקה ועל הדרך גם לספק לנו הגנה.
טום ושלי ארזו את הדברים מהמחנה שהקמנו בלילה לתוך התיקים, התחלנו להתקדם לעבר העיר.
כשנכנסנו אל העיר כל מה שראינו היה הריסות, חנויות סגורות, חלונות מנופצים, עשן ואש.
המשכנו להתקדם ונזהרנו, היו שם לא מעט זומבים ולא רצינו לעורר תגובה אבל אז זומבי קפץ על דינה.
"תזהרי!" צעקתי והכיתי את הזומבי באלת ברזל עד שהוא ירד מדינה
"תודה" היא אמרה לי
"זה בסדר רק בואי נתקדם" השבתי לה ברוגע
הגענו לתחנה וירדנו מהר במדרגות, בהתחלה התחנה הייתה נראית שוממת לגמרי אבל פתאום הגיח מישהו במדים צבאים ואמר
"היי, אני מייקל"
"היי אני אלי ואלו טום דינה ושלי" הצגתי את עצמי ואת כולם
"אני שמח שהחלטתם לבוא, לא חשבתי בכלל שמישהו שמע את הקריאה שלי, זו הפעם הראשונה זה שבועיים שיצאתי החוצה והייתי חייב לקרוא לעוד שורדים" מייקל אמר
"כמה זמן אתה כאן" שלי שאלה
"כמה חודשים, מאז שפרצה המגפה נשלחתי על ידי הממשלה לאסוף כמה שיותר ניצולים ולהגן עליהם"
"כמה אנשים נמצאים פה? איך הכל התחיל בכלל?" דינה שאלה בתקיפות
" אל תדאגו, הכל יתבהר לכם אחרי שאני אכיר לכם את הקפטן" הוא השיב
עקבנו אחריו אל תוך תחנת הרכבת, יחסית לשאר העיר היא נשמרה במצב טוב
נכנסו עם מייקל לתוך אחד הקרונות.
באחד המושבים ראינו אדם יחסית מבוגר יושב וכומתה על ראשו.
"מייקל חזרת" הוא אמר
"כן קפטן והבאתי גם כמה שורדים" מייקל אמר
"זה מצוין" הוא השיב וחיוך על פניו
"תכיר, אלו טום, דינה, אלי ושלי" הוא הציג אותנו
"נעים מאוד, אני ויקטור, המפקד של הכוח פה, הצוות שלי נשלח מהממשלה בשביל להציל שורדים" הוא הציג את עצמו
על הידיים שלו היו המון שריטות ומכות יבשות אבל הוא היה נראה חזק
"איך הולך עם ההצלה עד עכשיו?" תום שואל במעט זלזול
" אנחנו עושים את הטוב ביותר, העיר התמוטטה לגמרי, יש הרבה זומבים בחוץ וזה מסוכן לצאת, אבל אנחנו זקוקים לעזרה, מייקל לא יכול לעשות את זה לבד" ויקטור השיב
"אנחנו בפנים" אמרתי
"את בטוחה שזה בסדר?" שלי שאלה בחשש
"אל תדאגי, אנחנו נישאר ביחד" דינה אמרה
"צודקת" השבתי
"אז מה התוכנית?" טום שאל
ההמשך יבוא....
היי כולם :)
סליחה אם הפרק היה קצת קצר, מבטיחה שאני מתכננת לכם משהו מעניין לשבוע הבא
עד אז תודה למי שנשאר וקורא :)
YOU ARE READING
Not safe anymore
Actionזה לא היה סיוט האפוקליפסה כאן ואין תרופה אלי ושלי חברות טובות,נשארו לבדן, בלי הורים ובלי משפחה ומנסות לשרוד את האפוקליפסה ולשרוד כנגד כל הסיכויים.
