*נקודת מבט- שלי*
"אז.... כמה זמן את ואלי חברות?" טום שאל כדי לשבור את השתיקה המביכה
"מאז הגן בערך" השבתי
"וואו, המון זמן, אין פלא שהיא באה ישר אלייך כשהאפוקליפסה התחילה" טום אמר
" מה לך אין איזה חבר או חברה טובים לדבר איתם?" שאלתי בתמימות
"לא כל כך, אף פעם לא הייתי אהוד במיוחד על הרבה אנשים, אני קצת ביישן...אבל הייתי שמח לחברה כמוך, אלי זכתה בחברה מדהימה"
טום השיב עם חיוך על פניו, הסמקתי קצת.
טום ממש מתוק, הוא חכם ורגיש ואיך שהוא ניסה להרגיע אותי בבית הנטוש גרם לי ממש להתקרב אליו.
המשכנו להתהלך ברחוב החשוך בתקווה למצוא מישהו.
שמענו צעקה מקצה הרחוב "הצילו, הצילו" מישהו קרא
אני וטום רצנו מהר לעבר הקול, ראינו אדם שנראה קצת מבוגר ואז זומבי יתנפל עליו.
"תתרחק ממנו" טום קרא לכיוון הזומבי
הזומבי יסתובב לעבר טום, טום נבהל בהתחלה למראה המעוות שלו אך במהרה התעשת וירה כמה יריות בראשו של הזומבי, הזומבי נפל על הרצפה והפסיק לזוז.
לא רצינו לקחת סיכון וניסינו לגרור את האיש הפצוע לאזור שקט יותר.
הזומבי נשך את הבחור בבטנו והוא דימם בלי הפסקה.
"היי, אתה בטוח עכשיו" אמרתי לבחור
הוא לא ענה, רק השתעל בכבדות
"צריך לעזור לו!" אמרתי לטום בדאגה
"לא!" הבחור קרא אלי פתאום
"אתם לא יכולים לעזור לי, אני הולך להפוך לזומבי" הוא הוסיף
"אדוני אנחנו לא יכולים להשאיר אותך כאן ככה" טום אמר לבחור בדאגה
" אני כבר לא אהיה כאן, אבל תידאגו לעצור אותו, היצור הזה לא אנושי, ראיתי איך הוא משתלט על הזומבים" הבחור אמר בפחד והפסיק לזוז פתאום
טום בדק לא את הדופק והניד בראשו לשלילה.
"על מה הוא דיבר?" שאלתי
"אני לא יודע" טום השיב מבולבל
שמענו פיצוץ מהמקום שאלי ודינה הלכו אליו, נורא נבהלנו.
"מייקל אתה שם?" טום שאל במכשיר הקשר
"כן כן, אתה מסתדרים שם? צריכים עזרה?" מייקל שאל
"אנחנו בסדר אבל שמענו רעש מאוד חזק מהכיוון שאלי ודינה הלכו אליו, אני חושב שאולי הן בסכנה" טום אמר
"טוב אל תדאגו, אני הולך לבדוק מה קרה, בינתיים תישארו שם ותשמרו על עצמכם, רות סוף" מייקל ענה וסגר את מכשיר הקשר
*נקודת מבט-דינה*
"דינה תברחי "!אלי צעקה לעברי והתחלתי לרוץ
מרוב שהיצור הזה היה ענקי הרגשתי את הצעדים שלו מאחורי בצורה של רעידות.
היא ניסתה לרוץ לידי והתרסקה.
"אלי!" צעקתי לעברה
"אל תעצרי, תצרי קשר עם מייקל ותגידי לו שיבואו מהר, אני אעכב את היצור הזה בינתיים" היא ענתה נחרצות
התחלתי לרוץ מנסה לא להסתכל לאחור וראיתי את אלי מתחמקת מהמכות של היצור ומנסה לירות בו, נראה שהכדורים בכלל לא מזיזים לא.
יצאתי מהמבנה והפעלתי את מכשיר הקשר.
"מייקל אתה שם?"
"כן, הכל בסדר שם? טום דיווח לי בקשר שהם שמעו בום חזק שבא מהכיוון שהלכתם אליו" הוא שאל
"היצור הזה שויקטור דיבר עליו, הוא כאן! אתה חייב לבוא לכאן מהר!" עניתי
"אני עכשיו בדרך, תנסו להחזיק מעמד" הוא אמר
"תבוא מהר, אלי היא..." המכשיר קשר התנתק לי פתאום
ראיתי פתאום את אלי יוצאת בריצה מהמבנה ושמעתי את הצעדים מאחוריה.
"הוא עדיין שם, רוצי!" היא צעקה לעברי
אני והיא התחלנו לרוץ והיצור ממשיך לכיווננו, לאט לאט התחלנו לאבד אותו.
כשראינו שהוא כבר לא מאחורינו עצרנו לרגע להסדיר את הנשימה.
"את בסדר?" שאלתי אלי
"כן, יותר טוב... אני מקווה שאיבדנו אותו" היא אמרה והתנשפה
ואז הוא חזר, הוא רץ לעבר אלי ותפס אותה בצוואר.
היא הייתה באוויר מנסה לשחרר את אחיזתו ממנה.
ניסיתי לירות כמה יריות לעבר היצור והוא לא זז, חשבתי כבר שזה הסוף ואז מייקל הגיע.
"תעזוב אותה!" מייקל קרא לעבר היצור ושיגר עליו טיל
היצור התרסק על הרצפה והפיל את אלי איתו.
"אלי!" צעקתי
ניסיתי להשיג תגובה ממנה אבל ראיתי שהיא איבדה הכרה, כנראה מהלחץ והנפילה.
"אתן בסדר?" מייקל שאל
"היא איבדה הכרה" עניתי
"צריך להחזיר אותה לסבואי" מייקל אמר והרים את אלי לשק קמח
חזרנו לסבואי והנחתי את אלי באחד הקרונות, כיסיתי אותה בשמיכה ופשוט התבוננתי בה.
אני לא יודעת מה הולך לקרות ומה זה לעזאזל היצור הענקי הזה אבל כל עוד אלי איתי אני מרגישה בטוחה.
YOU ARE READING
Not safe anymore
Actionזה לא היה סיוט האפוקליפסה כאן ואין תרופה אלי ושלי חברות טובות,נשארו לבדן, בלי הורים ובלי משפחה ומנסות לשרוד את האפוקליפסה ולשרוד כנגד כל הסיכויים.
