Not safe anymore

פרק 14- "אין לנו הרבה זמן"

*נקודת מבט-אלי*

חזרנו לסבוואי בהליכה מהירה, ישר כשחזרנו הרגשנו משהו מוזר, כולנו נכנסו לאחד הקרונות והתחלנו לשמוע רעידות, לא כמו רעידת אדמה אלא יותר כמו צעדים, התקדמנו באיטיות לקרון מלפנינו ופתחנו את הדלת, אז הבנו מה זה היה....הוא כאן ואין דרך יציאה. "פאק" פלטתי למראה פניו המעוותות של היצור שכמעט הספקתי לשכוח. היצור חנק למוות את אחד מאנשיו הצוות והשליך אותו על קיר הקרון באגרסיביות. הסתכלתי על טום, זו הפעם הראשונה שהוא ראה את היצור הזה, הוא פשוט קפא ונהיה לבן. "מה אנחנו הולכים לעשות?" דינה קראה בלחץ "אני לא יודעת" שלי השיבה לה בלחץ והחווירה גם היא בזמן שהיצור מתקרב אט אט לקרון שלנו.

*24 שעות קודם לכן*

*נקודת מבט-מייקל*

עליתי מעל הסאבווי, הכל היה שקט. האוויר היה קריר ונעים, מרגישים שהאביב מתקרב אחרי החורף הכבד ששרר בניו ג'רזי.

ישבתי על אחד הגגות ואהבתי את השקט, ישבתי שם זמן מה עד שקול ממכשיר הקשר שלי שבר את השקט. "מייקל אתה שם?" הקול של האנס המדען שכבר זיהיתי דיבר מתוך מכשיר הקשר "כן, אני פה האנס" השבתי לו בביטחון "מצוין, מקווה שלא שכחת אותנו" הוא אמר כתזכורת "כמובן שלא, אני רק מחכה להעיף את החבורה הזו מהפנים שלי ולהגיע לאזור בטוח" אמרתי "אני שמח, עכשיו אני רוצה להזכיר לך את התוכנית ולהוסיף לך כמה דגשים" הוא התחיל להגיד "אני מקשיב" עניתי בדריכות "אז כפי שאמרתי בפעם הקודמת אנחנו הולכים להביא את היצור שלנו לתוך הרכבת התחתית, הוא ייכנס לרכבת ויהרוג כל מי שבדרכו, יש לציין שאנחנו לא יכולים להחליט את מי הוא יהרוג ולכן אתה צריך לתפוס מחסה ולדאוג שהוא לא יראה אותך, היצור הזה מאוד מסוכן שהורג בשניות כל מה שהוא רואה" הוא אמר "עוד משהו?" שאלתי בתהיה "כן, תדאג שכל הצוות שלך יהיה באחד הקרונות ותדאג גם שהם לא יצאו משם, יש מבין?" הוא שאל "כן,האנס" עניתי בהבנה "רות סוף" הוא אמר וסיים את השיחה.

"בעוד 24 שעות זה קורה, אני הולך לעוף מהרכבת התחתית הזאת ולהעיף את החבורה הזו ואת ה"חברים" מהצוות שלי מהפנים שלי" חשבתי לעצמי בזמן שאתה מסתכל למטה מהבניין ומחייך חיוך רחב

*הווה*

*נקודת מבט-טום*

נכנסנו לרכבת וראיתי אותו. פשוט קפאתי במקום, כאילו מישהו הצמיד לי את הרגליים לקרקע ולא מאפשר לי לזוז. הוא נראה בדיוק כמו שדינה תיארה אותו, 3 מטרים גובה, פנים מעוותות וידיים ענקיות "הוא ענק ומפלצתי, הוא יכול להעיף אותך במכת אגרוף אחת" היא אמרה לי אז, בדיעבד חשבתי מגזימה, אבל אוי כמה שטעיתי..

מה אנחנו הולכים לעשות?" דינה קראה בלחץ ניסתה להוציא אותי מההלם בקח שתפסה את כתפי בידיה והחלה לנער אותי "אני לא יודעת" שלי השיבה לה בלחץ והחווירה גם היא בזמן שהיצור מתקרב אט אט לקרון שלנו.