כעבור שנה:
אז לפני ארבע חודשים וקצת ילדתי את הבת הבכורה שלנו ולפני שלושה חודשים התחתנתי עם אהבת חיי.
היא כל כך יפה. היא דומה לתומר בצורה די מפחידה,היא כמו בובה קטנה. רוב היום היא ישנה ובלילה היא יותר עירנית, דבר שצריך להיות הפוך.
לתומר היה קצת יותר קשה להתרגל לזה, לרעיון שבכל לילה, לפחות פעם אחת מישהו מאיתנו צריך לקום אליה כשהיא בוכה.
החלטנו לקרוא לה טוהר.
אנחנו לא ידענו איזה שם לתת לה עד הרגע בו היא נולדה.
בחרנו בשם הזה בגלל שכשהיא נולדה היא נראתה כמו מלאך קטן וטהור, חוץ מזה לתומר היה איזשהו עיניין עם השם משהו שקשור למשפחה שלו.
"תום תפתח את הדלת" אמרתי לתומר כששמעתי דפיקות, אני בדיוק האכלתי את טוהר כך שלא יכולתי לקום.
"היא למעלה בחדר של טוהר" שמעתי אותו אומר ולאחר מכן שמעתי צעדים שמתקרבים לחדר של טוהר בו הייתי.
"מה קורה?" שאלתי את נועם אשר עמדה בפתח את הדלת, "הכל טוב מתי את מסיימת?" שאלה מתקדמת לכיווני, "האמת שהיא בדיוק סיימה" מלמלתי מניחה את הבקבוק בצד ומסובבת את טוהר כך שבטנה מונחת על החזה שלי ואני דופקת על גבה קלות.
מהרגע שטוהר נולדה נועם מגיעה כל יום אלינו, היא מדברת איתה ומתייחסת אליה כאילו היא יכולה להגיב ולהבין אותה.
אבל היא לא הרימה אותה אף פעם. בגלל שהיא עוד קטנה יחסית אז צריך להיזהר הרבה יותר על הגוף שלה, כי היא עוד מתפתחת, ונועם מפחדת שאם היא תרים אותה אז יקרה לה משהו.
בקיצור היא די מחכה עד שטוהר תהיה בת שנה בשביל להרים אותה.
טוהר נרדמה על כתפי והנחתי אותה בתוך העריסה שלה לאחר שנועם הדביקה נשיקה לראשה. יצאתי מחדרה של טוהר מסמנת לנועם לבוא איתי.
ירדנו לכיוון הסלון רואות את תומר צופה במשחק כדורגל. "קפה?" שאלתי את נועם והיא הנהנה "צאי החוצה אני כבר באה" אמרתי לה והיא יצאה יושבת בפינת הישיבה שיש לנו בחצר.
"מאמי טוהר ישנה אני בחוץ עם נועם" אמרתי לתומר מנשקת את שפתיו ולוקחת איתי את שתי כוסות הקפה שהכנתי לנו.
"מה קורה איתך?" שאלתי מניחה מול נועם את אחת הכוסות והתיישבתי בכיסא מולה. "דניאל רוצה שאני אבוא לפגוש את ההורים שלו" מלמלה נועם מסתכלת על פניי כדי לראות את התגובה שלי.
אחרי שנועם ושון נפרדו היא הכירה את דניאל, היא בהתחלה התייחסה אליו בתור ריבאונד וכך גם הוא אליה. מהצד הם היו נראים כמו זוג אבל כל מי שהכיר אותם ידע שזה יחסים בלי רגשות.
הם עזרו אחד לשניה לשכוח מהזוגיות האחרונה של שניהם, כל עוד הם לא פגעו אחד בשני זה לא הפריע לאף אחד, אבל עם הזמן הם התאהבו אחד בשניה, ועכשיו אי אפשר להפריד בניהם.
"מה הבעיה עם זה?" שאלתי מכווצת את גבותיי קצת "שום דבר זה פשוט מלחיץ" היא נאנחה מסתכלת עליי במבט שמתחנן לעזרה.
"ה--" "דניאל כאן הוא מחכה לך" התחלתי לומר אך תומר קטע אותי.
"למה הוא לא נכנס?" שאלתי נעמדת "הוא אמר שהוא ממהר הוא רק בא לאסוף את נועם" הוא אמר ונכנס חזרה הביתה.
נועם נעמדה לוקחת איתה את הכוסות הכמעט ריקות והניחה על השיש במטבח, נכנסתי אחריה סוגרת אחריי את הדלת והתקדמתי אחריה לכיוון דלת הכניסה.
"הכל יהיה בסדר" מלמלתי אל תוך אוזנה תוך כדי החיבוק שלנו. היא הנהנה והתקדמה לכיוון הרכב של דניאל אשר חיכה לה בכניסה לשביל הגישה לביתי, אמרתי לדניאל שלום ונכנסתי חזרה הביתה סגרתי את הדלת והתיישבתי ליד תומר על הספה.
הנחתי את ראשי על ברכיו של תומר ונשכבתי על הספה בעוד הוא שיחק בשיערי.
"אני אוהבת אותך" מלמלתי מרגישה את העייפות כמעט משתלטת עליי "גם אני אוהב אותך" מלמל נושק לראשי "אין לך מושג כמה".
YOU ARE READING
Its Just A Mask
Romance//גמור// אנחנו קרובים. מאוד קרובים הפרצוף שלי מאוד קרוב לפרצוף שלו כך שאני מרגישה את הבל פיו על פני "תיהיי בשקט הם באים" אמר לאחר ששמענו צעדים מתקדמים לכיוון הדלת הנהנתי לעברו. "מה יש בחדר הזה?" שמענו קול אומר וצעדים מתקרבים לכיוון החדר שבו היינו ני...
