בוקר:
"היי בוקר טוב חמודה את צריכה שאני אקח אותך?" אמא שאלה כשנכנסתי למטבח "בוקר, תודה אמא אבל אני הולכת עם נועם. יום טוב" אמרתי נושקת ללחי שלה לוקחת את האוכל שלי ויוצאת מהבית.
"מה קורה?" שאלתי את נועם מתחילה להתקדם לכיוון בית הספר והיא לידי "אני בסדר איך הרגל שלך?" שאלה מצביעה עליה ואני רק הנהנתי כבסדר.
*******
"היי!" קראתי בחיוך מסתכלת על איתי שמתקדם לכיווני ולכיוון נועם.
בדיוק סיימנו שעתיים ביולוגיה ויש לנו הפסקה יחסית גדולה ואחריה שעת חלון אז אנחנו יושבות בדשא מתחת לאחד העצים מדברות.
"מה קורה?! שנים לא ראיתי אתכן!" אמר איתי לאחר שנשק לי ולנועם על הראש מתיישב לידינו "בטח לא ראית אתה די נעלמת לנו" אמרה נועם ואני הנהנתי כמסכימה לדבריה "איך הרגל שלך?" שאל בדאגה "אני בסדר, מה קרה שנעלמת ככה?" שאלתי טיפה מסוקרנת.
זה לא שלא דיברנו הרבה זמן אבל הוא די נעלם לי ולנועם, היינו רגילות לדבר איתו לפחות פעם אחת ביום ופתאום זה נעלם לנו.
מה גם ששמתי לב שיוצא שאני רואה ונפגשת עם תומר (עבודה) יותר מאשר עם איתי, בהתחשב בזה שאני ידידה של איתי ולא של תומר...
"כן זה.. האמת אני בדיוק רציתי לשאול אותך משהו לגבי זה" התחיל לומר איתי מתסכל עליי הנהנתי מסמנת לו להמשיך
"אני יודע שזה לא הלך בנינו אבל עדיין אני מרגיש צורך לשאול אותך לפני שאני עושה משהו, תהיה לך בעיה אם אני אצא עם מישהי כלומר זה יפריע לך?" שאל ומבט חושש הופיע בעיניו.
הסתכלתי לכיוון נועם רואה את החיוך שלה רק גדל היא מתאפקת לא להגיד משהו, הוא כזה מתוק אנחנו ניסינו להיות ביחד זה לא הצליח ונשארנו ידידים אבל עדיין חשוב לו לשאול אותי ולראות אם זה בסדר מבחינתי!
"ברור שזה בסדר, אגב אני הכי שמחה בשבילך" אמרתי עם חיוך רחב מחבקת אותו חזק.
"אני הולך לעשות את הצעד" אמר בהתרגשות קם והלך כמובן לא לפני שאמר לנו שלום.
"כל כך הייתם צריכים להיות ביחד! חבל שזה לא הלך בניכם" אמרה נועם ישר כשאיתי נעלם משדה הראיה שלנו הנהנתי מסכימה עם דבריה.
******
"היי" שמעתי קול מאחורי בדיוק סיימתי להכניס הזמנות של אחד השולחנות למחשב.
חייכתי חזרה לכיוון תומר הוא נכנס לחדר עובדים לקח סינר והלך לכיוון הבר מתחיל להכין כל מיני דברים שמלצרים ביקשו.
לקחתי מגש ריק מתחילה להניח את המשקאות שאותו שולחן הזמין "שניים קולה זירו שניים תפוזים ושניים אייס קפה" מלמלתי לעצמי שמה את השתיה הקרה והולכת לכיוון מכונת האייס קפה בשביל למזוג את האייס קפה.
לקחתי שתי כוסות זכוכית גדולות כמו שהגברת מהשולחן ביקשה מנסה להוריד את המתג בשביל שזה יתחיל למזוג לתוך הכוס אך משהו היה תקוע שם.
זה לא זז, ניסיתי לנקות מסביב אולי זה ישחרר שם משהו אבל כלום זה לא זז.
"את צריכה עזרה?" שמעתי את תומר ליידי.
נו יופי מצא מתי לעשות משמרת בבר. איתי. כבר אמרתי שאני צריכה לדבר עם מי שמסדר את המשמרות?
חסר היום גם ברמן וגם מלצר ככה שיוצא שאני מתמרנת בין שניהם.
"אני מסתדרת תודה" אמרתי במעט עצבים, אני יודעת שאין לי על מה והוא רק מנסה לעזור לי אבל כל השבועיים האלה אני הרגשתי כמו בן אדם נכה שמרותק לכיסא גלגלים.
שלא תבינו לא נכון אין לי בעיה עם אנשים כאלו אבל אני פשוט רגילה לעשות ולהשיג את כל מה שאני רוצה וצריכה לבד. אני מבקשת כמה שפחות מההורים שלי, ובשבועיים האלו היה לי מאוד קשה ללכת על הרגל ולעשות את מה שאני רוצה וצריכה.
"אני רואה" שמעתי אותו מגחח מהצד.
"טוב אני אעזור לך" אמר מתקרב אליי הוא נצמד אל גופי מאחור כך שגבי צמוד לחזהו ובטנו והריח הממכר שלו חדר לאפי אני יכולה לעמוד ככה שעות ולהסניף אותו
ניסיתי להישאר מפוקסת בכל זאת הוא בא לעזור לי לא בשביל שאני אסניף אותו.
הוא הניח את ידו על ידי אשר הייתה מונחת על ידית המשיכה, המגע שלו העביר בי צמרמורות שלא חשבתי שיכולות לעבור בגוף שלי רק ממגע קטן בין בני אדם.
ותוך שניות ספורות הוא הוריד את הידית בכזאת קלות כאילו לא נאבקתי בה לפני שניה. תוך דקה עמדו לידי שתי הכוסות הגדולות מלאות.
סובבתי את ראשי וגופי פוגשת בפניו של תומר היינו שניה מנשיקה יכולתי להרגיש את הבל פיו על שפתיי.
אני הסתכלתי על עיניו בעודו מסתכל על שפתיי הוא התקרב עוד קצת וזה כמעט קרה אך ברגע האחרון עצרתי אותו שמה יד על חזהו.
"אני מצטערת.. הלקוחות מחכים לי" מלמלתי מובכת לקחתי שתי קשיות שמה בכוסות
"אמ בטח בטח.." מלמל מובך זז ממני בשביל שאוכל לעבור לקחתי מהר את המגש עם הכוסות נעלמת בין השולחנות.
YOU ARE READING
Its Just A Mask
Romance//גמור// אנחנו קרובים. מאוד קרובים הפרצוף שלי מאוד קרוב לפרצוף שלו כך שאני מרגישה את הבל פיו על פני "תיהיי בשקט הם באים" אמר לאחר ששמענו צעדים מתקדמים לכיוון הדלת הנהנתי לעברו. "מה יש בחדר הזה?" שמענו קול אומר וצעדים מתקרבים לכיוון החדר שבו היינו ני...
