אחרי עוד בערך שעה וחצי של עבודה שנראה כמו נצח אני יוצאת להפסקה ורואה את תומר כבר בחוץ.
כל אחד שקוע במחשבות שלו, שוררת בנינו דממת אלחוט.
"אנחנו צריכים לדבר על מה שהיה מקודם" תומר הוציא את המילים מפיו.
אין על מה לדבר יש בנינו משיכה ותו לא.
לא הולך להיות בנינו משהו וזה גם לא שיש, המשיכה שיש בנינו בכלל לא קשורה לרגשות.
"אין על מה לדבר" אמרתי מתיישבת לידו על אחד הספסלים שהיו בחוץ.
מחוץ למסעדה איפה שרוב העובדים יוצאים לשם כשיש להם משמרות יש לנו כמו פינת זולה כזאת ספות וספסלים וכמה מאפרות, כי רוב העובדים כאן מעשנים.
"אל תגידי לי שאת לא הרגשת את מה שהיה שם" מלמל, כמעט ולא שמעתי את המילים שהוא הוציא מהפה. הוא חשב שאני לא שמעתי אבל אני כן.
האמת שבאיזשהו מקום לשמוע ממנו שהוא הרגיש את מה שאני הרגשתי כשהייתי לידו די שימח אותי.
כשידו נגעה בידי הגוף שלי התמלא בצמרמורות ורגשות שלא יכולתי לתאר, והריח של הבושם שלו אלוהים אני יכולה לשבת שעות ולהריח אותו, שעות אמרתי? ימים!
זה הרגיש כאילו היינו רק שנינו שם.
"אתה לא עם חברה שלך? בת אל" שאלתי מרימה את מבטי אליו מגלה שכל הזמן הזה הוא הסתכל עליי.
אני יודעת שהיו שמועות וגם תומר אמר לי בעצמו שהם נפרדו, אבל הם כל שני וחמישי נפרדים וחוזרים כל פעם בגלל משהו אחר אבל הפעם זה היה נראה 'פרידה' רצינית.
יש בי חלק שרוצה לגלות אם זה אמיתי או לא.
"אמרתי לך כבר נפרדתי ממנה. אנחנו לא ביחד" אמר ואני הנהנתי בהבנה,
יכולתי לשמוע בקולו שהוא היה טיפה עצבני שהזכרתי את השם שלה.
"רציתי גם להגיד לך תודה" אמרתי ממשיכה להסתכל על פניו.
הוא נראה כל כך טוב העיניים הירוקות שלו זוהרות והופכות לבהירות יותר כשהשמש פוגשת אותן והשיער שלו שחור כפיחם ומבריק מהשמש שנחה עליו.
נראה כל כך רך ונעים כל מה שאני רוצה זה להעביר את ידי בין שיערו להרגיש ולגעת לראות אם הוא באמת נעים ורך כמו שהוא נראה.
והשפתיים שלו בשרניות ואדומות נראות כל כך מתוקות כאילו זו הסוכריה הכי מתוקה שיש בעולם!
מה קורה איתי?!
"תודה על מה?" שאל לא מבין "לפני שבועיים שעזרת לי עם הרגל וכל מה שהייתי צריכה. היית שם בשבילי כשלא היה שם אף אחד" אמרתי נזכרת ביום הזה שתומר הפריד אותי מבת אל ולקחת אותי לרופא ונישאר איתי בבית כי גילה שאני לבד, ועל זה שהוא חיכה לידי עד ששמע שיש מי שילך איתי לבית החולים.
אני כל כך מעריכה אותו על היום הזה ואני חייבת לו תודה כל כך גדולה.
"אין על מה" אמר מחייך חצי חיוך לכיווני.
"יש לך מישהי אחרת בראש? חוץ מבת.." שאלתי עוצרת את עצמי הוא שונא שאני מזכירה אותה.
הוא התעלם מהחלק האחרון של המשפט ורק הנהן בראשו כאילו מאשר את מה ששאלתי מקודם.
מבטו השתנה בין רגע והיה נראה כאילו הוא עומד לדבר עכשיו על אהבת חיו.
"ואיך היא?" שאלתי
"היא מדהימה, יש לה יופי שלא כל אחת זוכה לקבל. היא כל כך תמימה, היא מהבנות האלו שלא משנה כמה תיפגעי, תתעללי, תהרסי, תשברי אותן אם היא תראה אותך בצרה היא תבוא ותעזור ותעשה את כל מה שהיא יכולה בשביל לעזור.
יש לה אופי לא פחות מושלם מהיופי.
היא מהבנות האלו שלא מודעות כל כך ליופי שלהן. את פשוט לא מבינה כמה היא מושלמת." אמר בחיוך מאוהב.
"אז למה אתה לא עושה עם זה משהו? אם אתה כל כך אוהב את אותה בחורה, תילחם עליה. אם לא מישהו אחר יעשה את זה ואתה תפסיד" אמרתי מסתכלת אל תוך עיניו.
יש לו מבט כל כך מאוהב בעיניים!
"אני לא יכול! אני כמו מטומטם הייתי מסביבה כל כך הרבה שנים לא שמתי לב אליה וגם שכן אז עשיתי לה כל כך הרבה רע. אם אני כן אקח את הצעד הזה ואעשה משהו אני לא בטוח אם היא תרצה להתקרב אליי." אמר ועיניו פתאום שידרו כל כך הרבה עצב ופחד.
אני רוצה לפגוש את הבחורה הזאת!
היא מטריפה אותו, אני מכירה אותו כבר כמה שנים. זאת השיחה הכי ארוכה שהייתה לנו אי פעם, אם יש בחורה בעולם שככה משגעת אותו, אני רוצה לפגוש אותה!
"אני רוצה לפגוש אותה!" אמרתי נחושה, הוא בתגובה רק צחק קצת נעמד על רגליו.
"אני אראה מה אוכל לעשות" קרץ לי ונכנס חזרה.
YOU ARE READING
Its Just A Mask
Romance//גמור// אנחנו קרובים. מאוד קרובים הפרצוף שלי מאוד קרוב לפרצוף שלו כך שאני מרגישה את הבל פיו על פני "תיהיי בשקט הם באים" אמר לאחר ששמענו צעדים מתקדמים לכיוון הדלת הנהנתי לעברו. "מה יש בחדר הזה?" שמענו קול אומר וצעדים מתקרבים לכיוון החדר שבו היינו ני...
