כעבור חצי שנה:
נקודת מבט איימי:
באותו יום בבית הספר שם הכל התחיל. מתי שהוא אמר לי פעם ראשונה שהוא אוהב אותי, כשאני חשבתי שזה רק יזיק לשנינו ובסופו של דבר? זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים!
מהפעם הראשונה שאמרתי לו שאני אוהבת אותו, ועד המשמרת הראשונה שלנו כזוג בעבודה.
מהנשיקה הראשונה שלנו ועד זה שסיפרנו להורים שלנו, עד שהכרתי את אבא של תומר עד שתומר פגש את ההורים שלי. מהרגע שסיפרנו לחברים שלנו ועד זה שיצאנו בתור זוג בפעם הראשונה!
הוא תמיד אמר שהוא אהב אותי מבלי שאני שמתי לב, שמתוך כל מה שקרה בשנים האחרונות הוא עשה כדי להיות קרוב אליי.
עדיין יש לי קצת טראומות מכמה דברים וכמה צלקות יבשות על הגוף אבל הוא אמר שהוא השתנה. אני מאמינה לו שהוא השתנה.
הוא מתנהג איתי בצורה שונה לגמרי מזאת שהיינו לפני שהיינו זוג.
אני אוהבת אותו.
הוא חלק מאוד גדול וחשוב בחיים שלי. וכרגע קשה לי מאוד לדמיין את החיים שלי בלעדיו.
קבענו לחגוג היום את החצי שנה שלנו ביחד.
אמא שלי ואני הלכנו לקניון בכדי לקנות בגדים להיום בערב ומתנה לתומר, בכל זאת אנחנו כבר חצי שנה ביחד למרות כל העבר שלנו.
אחרי כמה שעות בקניון מצאתי לעצמי שמלה חלקה בצבע ירוק זית כאשר בקצוות השמלה למטה יש תפירה מיוחדת. קניתי גם נעלי עקב שחורות. לתומר קניתי את הבושם שהוא רצה לקנות כבר הרבה זמן של טום פורד.
נכנסתי לחדר שלי ואת מי אני רואה יושבת לי על המיטה אם לא את נועם, היא נראתה משועממת וכשנכנסתי קפצה בשמחה כאילו חיכתה כאן הרבה זמן.
"כנסי למקלחת ותבואי להתלבש" אמרה מתרגשת.
יצאתי מהמקלחת עם השמלה עליי כבר מחייכת לנוכח פרצופה.
"את מהממת!" צעקה בהתרגשות וחיבקה אותי, "האמת לא חשבתי שתשרדו יותר משבוע" אמרה מסתכלת עליי במבט מצטער כאשר התנתקנו מהחיבוק "גם אני".
"מתי אתם נפגשים?" שאלה כאשר סיימה לאפר אותי "עוד שעה וחצי בערך אני צריכה להיות שם" הסתכלתי בשעון ועניתי לנועם.
*******
"אמא אני הולכת!" צעקתי אל חלל הבית. אמא ענתה בכך שאני אהנה ושאם קורה משהו אז להתקשר אליה. כרגיל.
אני ונועם נמצאות במכונית של ההורים של נועם כאשר היא מסיעה אותי אל המקום בו אני ותומר קבענו.
בום!
לשניה נועם הסיתה את המבט שלה מהכביש אליי בזמן שצרחנו שירים.
בום!
תוך שניה היא הזיזה את ההגה לנתיב השמאלי ונכנסנו ברכב אשר בא ממול.
בום!
אני שומעת צעקות של אנשים במעומעם.
אני מנסה לפתוח את הדלת אבל לא מצליחה.
אני מריחה ריח שרוף. משהו נשרף כאן.
כל האוטו מלא עשן.
החגורה חונקת אותי. קשה לי לנשום כאן.
אני מריחה רק שרוף.
אני מסתכלת על הגוף שלי ואני לא פצועה. אני מסתכלת לכיוון נועם וגם היא לא פצועה.
אני רק רואה חבורות מכוערות ושתפי דם על צווארה מן החגורה אשר בלמה את המכה הקשה שכנראה היינו אמורות לקבל.
אני נחנקת כאן.
אני מתחילה לבכות מהלחץ. אני לא מצליחה לפתוח את הדלת!
אני הולכת למות עכשיו?
זאת הייתה המחשבה היחידה שרצה לי בראש.
נועם הצליחה לפתוח את הדלת וישר רצה לכיווני מסביב לאוטו.
יצאתי ונשמתי אוויר. אוויר נקי.
כבר לא קשה לי לנשום. אבל יש לי כאבים בצוואר.
נועם אמרה שגם לי יש שתפי דם מהחגורה.
******
"אם יש משהו תתקשרי אלי" אמרתי לנועם לאחר שהורדנו אותה בביתה.
התקשרתי לאמא שלי היא ישר באה ולקחה את שתינו לרופא.
ישבנו שם בערך שלוש שעות בגלל כל הבדיקות. הרופאים אמרו שהיה לנו ממש מזל ושלא קרה לנו כלום בזכות החגורה.
החבורות והשתפי דם על הצוואר יעלמו עם הזמן.
תוך כמה דקות הגענו הביתה ישר נכנסתי למקלחת יצאתי נכנסת למיטה.
שיט!
תומר!
ישר פתחתי את הטלפון מתכוונת לשלוח לו הודעה. אני מעדיפה שלא לספר על התאונה רק אם אני אהיה חייבת אני אספר.
נכנסתי לוואצאפ רואה בערך עשרים הודעות ממנו ששואלות אותי איפה אני למה אני לא באה ואם קרה משהו.
כתבתי לו שהכל בסדר ושאני נורא מצטערת שלא באתי.
הוא לא ענה. אבל הוא ראה.
"סליחה מאמי. אני באמת מצטערת, מחר?"
הוא לא ענה אבל זה יהיה מחר. הוא ירצה הסברים.
YOU ARE READING
Its Just A Mask
Romance//גמור// אנחנו קרובים. מאוד קרובים הפרצוף שלי מאוד קרוב לפרצוף שלו כך שאני מרגישה את הבל פיו על פני "תיהיי בשקט הם באים" אמר לאחר ששמענו צעדים מתקדמים לכיוון הדלת הנהנתי לעברו. "מה יש בחדר הזה?" שמענו קול אומר וצעדים מתקרבים לכיוון החדר שבו היינו ני...
