Its Just A Mask

פרק 5- 21 שאלות

סוף סוף סיימתי את העבודה.

נשארנו רק אני ותומר כאן. שוב.

"אני יוצא לעשן ונוכל לנעול וללכת" אמר והנהנתי יצאנו
שנינו מהדלת האחורית של חדר העובדים וישבנו בחוץ.

יכול להיות שמעתי מנעול ננעל?! אין מצב.

נכנסתי לבפנים מתעסקת בטלפון מחכה שתומר יואיל בטובו לסיים עם הסיגריה שלו ונוכל ללכת מהמקום הזה.

"יאללה בואי" אמר לאחר כמה דקות הנהנתי לעברו. הוא נעל את הדלת האחורית והכניס את המפתח לכיס לקחנו את הדברים שלנו באים לצאת מן הדלת אך היא נעולה.

מה?! מי נעל אותה מי הספיק אנחנו פה רק שנינו, טוב לפחות ככה חשבתי.

השעה כבר מאוד מאוחרת אנחנו לא יכולים להתקשר לאף אחד שיבוא כי מי יענה לנו בשעה כזאת.

ואז נזכרתי במפתח של תומר בכיס מסתכלת עליו והוא הסתכל לכיווני כנראה הבין מה אני רוצה.

הוא הוציא את המפתח מן הכיס שלו מכניס לנעול מנסה לפתוח, היה רעש של משהו נשבר משהו קשה.

בבקשה לא. "דאמט" אמר מסתובב מראה לי את המפתח, כלומר את החצי מפתח שנשאר בידו החצי השני פשוט היה תקוע בתוך המנעול. הוא שבר את המפתח בתוך המנעול, דפקתי את כף היד שלי במצחי.

"כנראה שאנחנו תקועים פה" אמר מתיישב על השולחן נאנחתי מתיישבת בשולחן מולו.

"בואי נעשה את זה מעניין לפחות נשחק משחק" אמר לאחר כמה דקות של שקט הרמתי את מבטי לכיוונו "איזה משחק בדיוק? אנחנו רק שניים" אמרתי "21 שאלות כל אחד שואל את השני שאלות בתורו כמובן לא חייבים לענות אבל זה כל הקטע של המשחק" אמר והנהנתי לכיוונו.

"תתחיל"

"ליידיז פירסט נשמה"

"רגע אחד אתה נחמד כמו כאן רגע שני אתה השטן בהתגלמותו, תסביר לי למה" אמרתי והוא נראה בהתחלה בהלם לא מבין מאיפה השאלה הזאת נחתה עליו אך לאחר שניה התעשט על עצמו מהנהן

"זה מסוג השאלות שאני לא עונה עליהם"

"תורי. היה לך פעם מישהו?"

"לא. מה הסיפור בינך לבין הזונה?" אמרתי הייתי חייבת להחזיר לו על אותו מטבע.

"אין כלום. לא אהבה ולא כלום.רק סקס" אמר כאילו זה כלום השתעלתי נחנקת על המילים שבחר לענות לי בהן.

"מה הסיפור שלך"

"משפחה וזה?" שאל והנהנתי הייתי חייבת להעביר נושא

"לא עונה דלגי. תורי..." התחיל לומר אך קטעתי אותו " אולי תפסיק להתחמק משאלות ותתחיל לענות עליהן כמו שצריך" אמרתי בטיפה תוקפנות הוא נאנח.

"לא עיניינך." אמר בתוקפנות

"חמור" מלמלתי

"סתומה"

"מפגר"

"מכוערת"

"מכוער"

"חסרת חברים"

אמר וישר דמעות עלו לעייני הוא כזה אידיוט הרמתי את מבטי אל עיניו מסתכלת ישר אל תוך עיניו הוא ראה. את הדמעות בעיניי והבין שנגע בנקודה רגישה שלי "מעניין למה" אמרתי והוא הסתכל עליי עם מבט מרחם.

אבל כשחושבים על זה גם לו אין כל כך חברים אמיתיים כולם אצלו מזוייפים חברה שלו איתו בגלל מין, חברים שלו איתו בגלל שהוא בערך הכי מקובל בבית הספר, בתכלס אין לו זכות דיבור בכלל. ובואו לא נדבר על זה שהוא אחראי על זה.

"אני מצטער איימי אני לא שמתי לב מה נפלט לי מהפה".

מה הוא חושב שעם משפט אחד הוא פותח הכל? אז לא זה לא עובד ככה אדון תומר.

פתחתי את הטלפון מסתכלת מה השעה 2:38 התנוסס על מסך הנעילה שלי. נו באמת עכשיו עד הבוקר להיות תקועה עם המפגר הזה.

סידרתי את התיק שלי בצורה נוחה מחברת עוד שולחן לצד השולחן שישבתי עליו ונשכבת מתכסה בגקט שלי.

הוא עדיין מסתכל עליי בוחן כל פעולה שאני עושה. פתחתי את הטלפון שלי מסתכלת על כל מיני פוסטים שאנשים העלו באינסטגרם.

3:03

עברו עשרים דקות מאז והשיעמום שלי רק גובר,הרמתי את מבטי לכיוון תומר רואה שהוא משחק בכל מיני אביזרי משרד שאלוהים יודע איפה הוא מצא אותם.

"אנ..." התחלתי לומר אך הוא עצר אותי עם האצבע מסמן לי להיות בשקט. מי נראלו שהוא שהוא יעצור אותי מלדבר אחרי איך שהוא דיבר אליי מקודם באתי לפתוח את הפה אך הוא שוב עצר אותי "את שומעת את זה?" שאל מצביע על הדלת. כן יש רעש של שני אנשים מדברים מחוץ לדלת רציתי לדפוק להם על הדלת כדי שיבואו לכאן אך תומר עצר אותי שוב "איימי אל תהיי סתומה אלו גנבים" אמר ופתחתי את עיניי.

אני הולכת למות?!