לאחר השיחה של נועם עם בת אל הן קבעו להיפגש בסוף היום לאחר הבית ספר.
יצאתי מביתי לכיוון נועם אשר חיכתה לי למטה.
"מה קורה?" שאלה מדביקה נשיקה ללחי שלי, הנהנתי כבסדר והתקדמנו לכיוון בית הספר.
*******
היה לנו יום די קצר. אבל הוא עבר כל כך לאט, כמעט ולא דיברתי עם תומר היום. לא סיפרתי לו על הפגישה המתוכננת על בת אל
אני די בטוחה שאם הוא היה יודע על זה הוא לא היה נותן לי ללכת בכלל ואפילו נשאר צמוד אליי כל היום בשביל לוודא שאני לא הולכת.
הוא היה אומר שלא כדאי לי כי היא רק הייתה מסכסכת בנינו שוב. ואם נתחשב בעובדה שאחרי כל שיחה שלי עם בת אל רבתי עם תומר ולפעמים גם כמעט נפרדנו הוא די צודק.
"איפה קבעתן?" שאלתי את נועם בזמן שיצאנו מהשער "בפארק ליד" אמרה והנהנתי לכיוונה.
התחלנו להתקדם אל הפארק ותוך פחות מחמש דקות הגענו. חיפשתי בעיניי את בת אל, רואה שהיא יושבת על אחד משולחנות הפיקניק אשר מפוזרים בפארק, סימנתי לנועם איפה היא והלכנו יושבות מולה.
הפארק הזה די גדול אבל ילדים קטנים לא באים לשחק בו, יש כאן יותר זוגות שרוצים קצת שקט או אנשים שרוצים להתבודד.
ישבנו בשקט בערך חמש דקות. כל אחת מחכה שהשניה תשבור את השקט ותגיד משהו.
"על מה רצית לדבר?" החלטתי להיות המבוגר האחראי ולפתוח את הנושא. זה היה נראה כאילו כל אחת התחמקה מזה אבל היינו צריכות לדבר על זה וכולן יודעות.
"מאיפה להתחיל.." היא מלמלה מסתכלת על נקודה מסוימת מאחוריי. היה נראה שקשה לה, היא לקחה נשימה עמוקה ופתחה את פיה שוב
"לפני שלוש שנים עברתי איזשהו אירוע אישי במשפחה שלי הדבר הזה השאיר אצלי צלקת גדולה מאוד, מאז נהייתי יותר סגורה, פחות סמכתי על האנשים מסביבי ,פחות מחייכת יותר קרה וחסרת סבלנות וסובלנות כלפי אנשים מסביבי. בלילות הייתי מחפשת להיות בכל מקום רק לא בבית לפעמים הייתי הולכת לחברות או חברים שהיו לי באותה תקופה ולפעמים הייתי מסתובבת סתם ברחובות הכל רק לא להיות בבית."
היא רק התחילה וכבר דמעות עלו לעיניי, הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו שהיא עברה שפגע בה בצורה כל כך משמעותית היה אונס או התעללות מינית מבן אדם קרוב אליה. אני כל כך מקווה שאני טועה כי לאף אחד לא מגיע לחוות את זה גם לא לה.
"אחרי שנה וחצי התחלתי להסתובב עם חבורה אחת ברחובות, עד שמישהו מהם הציע לי לקחת משהו. הוא אמר לי שזה כמו סיגריה רגילה רק יותר טוב, שזה יגרום לי לשכוח ולהקל על הכאב שאני מרגישה, שאני ארגיש יותר טוב אחרי שאני אקח את זה. ושם נפלתי לקחתי את מה שהוא הציע בלי לחשוב פעמיים, זה היה סמים. אבל את זה הבנתי רק אחרי שהתמכרתי כבר."
היא העבירה את עיניה אל תוך עיניי הרטובות.
"מאז נהייתי כמו חיה שרק מחפשת אוכל. רק עניין אותי מאיפה אני משיגה עוד מהחומר הזה אפילו רק קצת. לפני קצת פחות מחודש פגשתי מישהו ברחוב שאמר לי שהוא מוכר ושאם אני אלך אחריו הוא ידאג להביא לי את מה שרציתי, והרבה מזה. בלי לחשוב יש הלכתי אחריו מחכה שהוא יתן לי את החומר.
הוא בעצם הוביל אותי למכון גמילה מסמים. הוא הסביר לי שהוא לא מוכר אלה בן אדם שגומל אנשים מסמים, הוא הבטיח לדאוג לי להוציא אותי מהבית שלי לתת לי מקום יותר טוב ובטוח לגור בו לדאוג לכל מה שאני צריכה ואצטרך ובתמורה אני הבטחתי להיכנס למכון גמילה מסמים ולנקות את עצמי.אני באמת חייבת לו את החיים שלי. הוא הציל אותי"
הסתכלתי בעיניה רואה כל כך הרבה כאב וסבל שהיא עברה בחיים. זה לא מגיע לה או לאף אחד אחר לא משנה מה היא עשתה או לא עשתה.
החזקתי את ידיה בין ידיי לוחצת מעט.
"סליחה על הכל, אני יודעת שזה לא תירוץ אבל הייתי תחת השפעת סמים. אני לא הייתי אני במאה אחוז. אני באמת מצטערת על הכל, אני מאחלת לך ולתומר רק הצלחה בזוגיות שלכם."
********
השמש כבר שקעה כמעט לגמרי, השמיים היו צבועים בכחול אדום וצהוב, זה מראה מדהים.
אני ונועם בדרך לבית שלי ומשם נועם תמשיך לשלה. אני כל כך שמחה שעשינו את השיחה הזאת עם בת אל, אני מרגישה כאילו ניקינו את כל מה שעמד מולנו ופתחנו דף חדש.
אחרי שהיא התנצלה בפניי ובפניי נועם על כל מיני דברים שהיו בניהם המשכנו לדבר היא סיפרה לנו עוד דברים שקורים כרגע בחיים שלה ואנחנו גם סיפרנו לה דברים שהרגשנו בנוח לשתף איתה
ואפילו החלפנו בנינו מספרי טלפון והבטחנו שניפגש שוב ברגע שהיא תשתחרר מן המוסד גמילה.
הגענו לביתי לאחר הליכה ארוכה שבה כל אחת התעסקה במחשבות שלה, לא דיברנו בנינו היה שקט נעים.
חיבקנו אחת את השנייה ונכנסתי לביתי. הוצאתי מהתיק שלי את המפתח לבית לידו ראיתי את הטלפון נזכרת שלא פתחתי אותו מההפסקה האחרונה בבית הספר, דבר שהיה לפני כמה שעות.
הכנסתי את המפתח פותחת את הדלת ונכנסת הדבר הראשון שראיתי היה את אבא שלי מחבק את אמא שלי כאילו קרה משהו.
"מה קרה?!" שאלתי רצה לכיוון אימי מחבקת אותה חזק "איפה היית אלוהים! את סיימת בית ספר לפני מלא זמן חשבתי שקרה לך משהו" מלמלה בבכי ואבי חיבק את שתינו.
"אני מצטערת הייתי עם חברות שכחתי להודיע וגם לא פתחתי את הטלפון כל היום סליחה" אמרתי ואימי הנהנה.
עליתי לחדרי פותחת את הדלת רואה את תומר יושב שם עם ראשו בין ידיו כאשר מרפקיו נשענים על ברכיו.
אני צריכה לספר לו הכל. ורוב הסיכויים שזה לא יגמר בחיבוק ונשיקה.
CITEȘTI
Its Just A Mask
Dragoste//גמור// אנחנו קרובים. מאוד קרובים הפרצוף שלי מאוד קרוב לפרצוף שלו כך שאני מרגישה את הבל פיו על פני "תיהיי בשקט הם באים" אמר לאחר ששמענו צעדים מתקדמים לכיוון הדלת הנהנתי לעברו. "מה יש בחדר הזה?" שמענו קול אומר וצעדים מתקרבים לכיוון החדר שבו היינו ני...
