בוקר:
"אני יוצאת" רשמתי לנועם, שלא מפסיקה להתקשר כבר כמה דקות.
"כמה זמן לוקח לך" אמרה איך שיצאתי מהבית סגרתי את הדלת מתקדמת לכיוונה "בוקר טוב גם לך".
"נו איך היה אתמול?" שאלה כמה דקות לפני שהגענו לבית ספר "היה ממש כיף" אמרתי והיא חייכה "כן, הוא אמר לי שהיה לכם ממש כיף עד שהיה קטע שהוא הביך אותך, לא הבנתי כל כך מה הוא מדבר אז אמרתי אני אשאל אותך" אמרה וישר נזכרתי בקטע הזה בים "כן את זוכרת מה היה אתמול בבית ספר?" שאלתי מנסה לגרום לה להיזכר למרות שאי אפשר לשכוח את מה שקרה שם. "כן עם תומר והזונה שלו" אמרה והנהנתי "כל הגוף שלי היה סימנים משניהם בקיצור הוא רצה שניכנס לים. ואני לא רציתי להיכנס כי אז הוא היה רואה אותם. הוא טיפה לחץ ואז יצא שאני שיקרתי לו ואמרתי לו שאני במחזור" אמרתי ובדיוק הגענו לבית ספר "אוקיי הבנתי" אמרה מחבקת אותי חיבוק צדדי מנחם.
"מה קורה כאן?" מלמלתי ואני ונועם רצנו לכיוון ההתקהלות שהייתה סביב שני ילדים.
זה איתי מרביץ לתומר. מה הולך כאן איך הם הגיעו למצב הזה.
נועם ישר נכנסה בניהם ומשכה את איתי לכיווני. הלכנו שלושתינו לכיוון ספסל מבודד הפצעים שלו לא היו כל כך חמורים וכמעט ולא נראו לעין כיוון ואיתי לא נתן לתומר אפשרות לזוז כך שיצא שתומר חטף את רוב המכות.
"למה הרבצת לתומר?" שאלתי מתיישבת בין נועם לאיתי "הוא בקטע שלך אני רואה את זה" אמר ופערתי את עיניי מסתכלת לכיוון נועם שהייתה עם אותה הבעת פנים כמו שלי.
"מתקשרים אליי אני אדבר איתכם אחר כך" אמרה נועם ואני ואיתי הנהנו.
לא תכננתי לספר לו אבל אני סיפרתי הוא חייב להוציא מהראש שלו שתומר בקטע שלי.
"שיט אני מצטער כל כך" אמר לאחר שסיפרתי לו הכל כולל את הסיבה האמיתית מאתמול בדייט שלנו.
חייכתי חצי חיוך שמה יד על הכתף שלו מושכת אותו לחיבוק "זה בסדר. אתה לא ידעת" אמרתי והוא הידק את חיבוקו.
************
קמתי מהשעון מעורר מתלבשת לוקחת את התיק שלי שכבר מוכן לוקחת את הטלפון ויוצאת מתקדמת לכיוון העבודה.
אחרי כמה דקות הגעתי ובדיוק תומר הגיע גם. אלוהים למה יש לנו את אותן שעות של המשמרות אני חייבת לדבר עם מי שקובע את המשמרות.
"אני מצטערת על היום" אמרתי מניחה את התיק שלי בחדר עובדים "זו לא את. אז אין לך על מה. זה החבר המפגר שלך" אמר וראיתי שהוא מסתבך עם להחליף את הפלסטרים על הגבה השפה והשלישי אשר מונח על קו הלסת שלו.
לעזור לו?
למרות שזה המעט שאני יכולה לעשות אחרי שאיתי פוצץ אותו במכות. אבל למה שאני אעזור לו אם הוא מתעלל בי כבר כמה שנים.
טוב אני חייבת אני לא יכולה לעמוד מהצד מבלי לעשות כלום.
"תן לי" אמרתי מתיישבת על השולחן לוקחת מידו את הפלסטרים והצמר גפן עם החומר המחטא.
"למה את עושה את זה אחרי כל מה שעשיתי לך?" שאל והרגשתי את מבטו נח על עיניי לא זז מהן.
"כי קשה לי לעמוד בצד ולא לעשות כלום כשמישהו צריך עזרה" אמרתי מסיימת לחטא את פצעיו ומתחילה לשים פלסטרים חדשים על כל המקומות.
"יש לך לב טוב מידי. את לא אמורה לעזור לי אחרי מה שאני עושה לך" אמר לוחש מתקרב עם פניו אל פניי כאשר אני מרגישה את הבל פיו על שפתיי. הוא צודק. אני באמת לא אמורה לעזור לו.
סיימתי לשים לו את הפלסטרים והוא אמר תודה נשארנו כמה שניות באותה פוזה עד שהוא שם ידיים על מותניי תופס בי ומוריד אותי מן השולחן.
"אאח" נאנחתי בכאב שמה יד על מותן ימין שלי "מה קרה?" שאל במהירות ויכולתי להישבע שמבטו התחלף בעיניים.
"כואב לי" אמרתי עם דמעות בעיניים הוא הרים טיפה את חולצתי בצד ימין מגלה סימן כחול סגול וטיפה אדום מסביב.
"איך זה קרה לך? מי עשה לך את זה?" שאל מיד "אתה" אמרתי בקול חלש כך שאני בספק אם הוא שמע.
"פאק אני..." התחיל לומר אך יצא בריצה מהדלת האחורית.
מה הלך כאן עכשיו?!
YOU ARE READING
Its Just A Mask
Romance//גמור// אנחנו קרובים. מאוד קרובים הפרצוף שלי מאוד קרוב לפרצוף שלו כך שאני מרגישה את הבל פיו על פני "תיהיי בשקט הם באים" אמר לאחר ששמענו צעדים מתקדמים לכיוון הדלת הנהנתי לעברו. "מה יש בחדר הזה?" שמענו קול אומר וצעדים מתקרבים לכיוון החדר שבו היינו ני...
