שבוע טוב!
אז נגמר פסח ואיתו החופש בגלל שמחר זה בית ספר ואני כמעט בטוחה שאף אחד לא רצה שהחופש יגמר החלטתי להעלות לכם עוד פרק כדי לסיים את החופש הזה קצת פחות רע, מקווה שזה עוזר במשהו.
הפרק הבא שיעלה אחרי זה, הוא ביום שני כרגיל.❤️
*********
בוקר:
נקודת מבט תומר:
'כי אתה לא יכול לפגוש את עצמך..' המשפט הזה שהיא אמרה לא מפסיק להתנגן לי בראש מאתמול.
כמה שניות אחרי שהיא אמרה את המשפט הזה היא נרדמה, אבל אם היא הייתה נשארת ערה הייתי עושה את הצעד הזה ומנשק אותה.
יכול להיות שהיא הייתה דוחה אותי ויכול להיות שלא, אבל אני יודע שאני צריך לעשות את זה להגיד לה מה אני באמת מרגיש. עכשיו כשאני יודע שזה הדדי בנינו.
המבט שהיה לה בעיניים והחיוך הענק שהתפרס על פניי אחרי השיחה הקטנה שלנו.
אני מוכן להישבע ששכבתי לידה מלטף את פניה עם חיוך ענק על השפתיים לפחות כשעה. אם לא יותר.
אני מתחיל באמת להתאהב בה ולא רק לחבב אותה.
*******
"בוקר טוב" אמרתי בחיוך מתיישב על אחד הכיסאות אשר נמצא באי המטבח שלי היא לא ענתה רק חייכה אליי בתגובה.
"את רעבה?" שאלתי והיא הנהנה מתיישבת ליידי מניחה את ראשה על כתפי הנחתי את ראשי על ראשה כאילו שזה הדבר הכי טבעי בעולם.
"אני אכין לך משהו" נשקתי לראשה קם ומכין לנו לאכול.
נקודת מבט איימי:
"אפשר שנעבור בבית שלי לפני אני פשוט רוצה להתלבש" תומר שאל אם אני רוצה ללכת לבית ספר או להישאר בבית שלי.
בבית שלי אין לי כל כך מה לעשות ובהתחשב בזה שאני לובשת חולצה של תומר אני לא יכולה ללכת ככה.
"כן ברור, אני אחליף בגדים ונצא" אמר והנהנתי לוקחת את הטלפון שלי מתיישבת על הספה.
******
"יש לך היום משמרת?" שאל כאשר חנינו מול בית הספר, הנהנתי מסיתה את מבטי לכיוונו.
נשארנו כמה דקות לשבת באוטו מביטים אחד בשניה ידו ליטפה את לחיי צמרמורות נעימות עברו בגופי, אני לא יודעת כמה זמן ישבנו ככה אבל לא הייתה לי בעיה להישאר ככה לזמן מה.
הצלצול נשמע ואנחנו עדיין באותו מצב "אנחנו צריכים ללכת שלא תאחרי" אמר והנהנתי בלית ברירה.
יצאנו מהאוטו עומדים שוב אחד מול השניה "תדברי איתי" אמר נושק ארוכות לזווית פי והולך.
אני אוהבת אותו!
כל מגע קטן בנינו מטריף לי את כל החושים.
התקדמתי לכיוון הכיתה שבה אני אמורה ללמוד בשעה הזאת.
לפתע ראיתי את החברים של תומר מסתכלים עליי מהספסלים שבהם הם ישבו עידן שון ועמית סימנו לי לבוא אליהם.
יכול להיות שהם ראו שבאתי עם תומר?
או שבעצם בא להם להתעלל בי שוב?
"מה?" שאלתי מסתכלת עליהם היינו רק ארבעתנו בספסלים כולם היו בכיתות באמצע שיעור.
"למה באתם ביחד?" שאל עמית נעמד מולי משכתי בכתפיי לא יודעת מה לענות לו.
בשלב הזה קצת פחדתי ממה שיקרה.
"יש בניכם משהו?" עידן הפעם שאל נעמד גם הוא מולי התחלתי ללכת אחורה עד שנתקעתי בקיר ואיך לא הם מולי. שוב.
"את לא באמת חושבת שיש בניכם משהו נכון?" הפעם שון קפץ נעמד גם הוא מולי כאן אני כבר ממש פחדתי.
וקיוותי שמישהו יראה את זה ויבוא לעזור לי נועם או תומר מישהו!
"למה אתה אומר את זה?" עזרתי אומץ ונעמדתי מולו עם גב ישר, נמאס לי מהם.
אני צריכה פעם אחת לעמוד על שלי!
"כי את כלום ושום דבר והוא הרבה יותר ממך.את אולי לא רואה את זה אבל אנחנו כן, הוא לא באמת שם עלייך משהו אתם לא באותה ליגה תביני!
את כלום בשבילו אז כדאי לך להתרחק ומהר" אמר עידן
כל מילה שלו נחרטה לי עמוק בלב. כאן כבר הדמעות עלו לי לעיניים.
דחפתי אותם ממני רצה לשירותים נכנסתי לאחד התאים סוגרת אחריי את הדלת, התיישבתי על הרצפה נותנת לדמעות לצאת.
עד שהתקרבנו, הוא חשב שהייתי שיכורה אבל אני לא. אני אשכרה אמרתי לו מה אני מרגישה אליו ועכשיו אני צריכה להתרחק ממנו.
אני אתרחק זה לא שיש לי ברירה.
אבל אני מקווה שהזמן באמת יעשה את שלו. שאני אשכח אותו ובאמת אצליח להוציא אותו מהלב שלי.
YOU ARE READING
Its Just A Mask
Romance//גמור// אנחנו קרובים. מאוד קרובים הפרצוף שלי מאוד קרוב לפרצוף שלו כך שאני מרגישה את הבל פיו על פני "תיהיי בשקט הם באים" אמר לאחר ששמענו צעדים מתקדמים לכיוון הדלת הנהנתי לעברו. "מה יש בחדר הזה?" שמענו קול אומר וצעדים מתקרבים לכיוון החדר שבו היינו ני...
