פרק 37 - היחסים שבנינו

2.4K 111 8
                                    


נקודת מבט תומר:

בוקר:

פקחתי את עיניי מגלה את גופי הערום ולידו מגבת, כנראה נרדמתי ככה אתמול.

קמתי באפיסת כוחות שם בוקסר והולך לצחצח שיניים ולשטוף פנים. יצאתי מן החדר יורד לכיוון המטבח להכין משהו לאכול. היה לי מזל שאבא שלי לא היה בבית באותו יום, אחרת הייתי צריך לספר לו הכל.

"מה קורה?" שמעתי את קולו של אבא מאחורי הנהנתי כבסדר לא רוצה לפתח את השיחה יותר מידי. כל שיחה שלי עם אבא שלי נגמרת בזה שאנחנו מדברים על איימי, וכרגע זה הדבר האחרון שאני רוצה לחשוב עליו.

הוצאתי שתי פרוסות לחם שם על אחת מהן קצת קטשופ וגבינה צהובה, סגרתי את הכריך מכניס לטוסטר. תוך כדי עד שזה מוכן לוקח לי מלפפון ירוק.

"הכל בסדר?" שאל מתקרב אליי ונעמד מולי "כן" מלמלתי מידי פעם מזיז את מבטי לכיוון הטוסטר

"יש לך משהו מוזר בעיניים. עשו לך משהו?!" שאל לפתע הנדתי את ראשי מכווץ את גבותיי מעט "זה סתם אבא הכל בסדר" אמרתי הוצאתי את הטוסט מתיישב מול אבא אשר מביא לי גם כוס מים.

"ובכל זאת?" שאל נשען על השיש מולי "רבתי עם איימי" גילגלתי את עיניי. ידעתי שזה יגיע למצב הזה שאני מספר לו.

"אתה רוצה לדבר על זה?" שאל כאשר בעיניו הופיע מבט מרחם במעט. הנדתי את ראשי.

"הבנתי. תשאר היום בבית אני הולך לעבודה עוד כמה דקות" אמר ונעמד מתמתח מעט. הנהנתי שם את הצלחת בכיור נושק לראשו של אבי ועולה לחדר.

אבא שלי הוא המודל לחיקוי שלי. אחרי כל מה שהוא עבר בחיים הוא עדיין נשאר כמו שהוא. כמו שהכרתי אותו.

למרות כל הסיפור עם אמא שלי הוא לא שינה את עצמו אפילו לא בקצת.

נקודת מבט איימי:

יצאתי מן המקלחת מתלבשת מהר ומסרקת את שיערי מחליטה לא לייבש, כשהוא מתייבש טבעי הוא הכי יפה.

הברשתי את הריסים שלי עם מסקרה סידרתי את הגבות שלי וקיבעתי אותן עם מסקרה שקופה מרחתי מעט אודם. השפרצתי מהבושם הקבוע שלי על הצוואר שמתי נעליים וירדתי למטה עם התיק על הגב שלי.

יצאתי מן הבית לאחר שאמרתי שלום להורים שלי והתקדמתי לכיוון נועם אשר חיכתה לי בשער הכניסה.

"אני הולכת לתומר" אמרתי לאחר שחיבקתי אותה "את בטוחה?" היא שאלה תוך כדי שהתחלנו להתקדם "כן. אני חייבת לסדר את המצב הזה כבר".

הגענו לפיצול, אני צריכה לפנות ימינה לכיוון ביתו של תומר ונועם ממשיכה ישר. היא חיבקה אותי חזק ואיחלה לי בהצלחה. אני מקווה שאני אצליח לגרום לו לסלוח לי, הוא באמת מאוד חשוב לי.

התקדמתי לכיוון ביתו של תומר רואה מרחוק את הרכב של אביו אשר חונה בחניית הבית.

נכנסתי בשער ביתו של תומר מתכוונת לדפוק בדלת למרות שיש לי מפתח, אך הדלת בדיוק נפתחה וחיים אביו של תומר עמד בכניסה, היה נראה שהוא יוצא לעבודה.

"היי איימי מה קורה?" שאל בקול מופתע הוא היה די המום לראות אותי עומדת ככה בכניסה לביתו, בטח תומר סיפר לו כבר.

"האמת שאני באתי כדי לדבר עם תומר" מלמלתי במבוכה הוא הנהן ופתח את הדלת לרווחה מסמן לי להיכנס.

"אני בדיוק יוצא לעבודה אז הבית רק שלכם" הוא אמר ואני רק הנהנתי בחיוך קטן ומוקיר תודה.

נכנסתי לבית כאשר חיים מתקדם לכיוון הרכב שלו "איימי.." הוא פתח את פיו. קולו עצר אותי והסתובבתי לכיוונו. הנהנתי מסמנת לו שאני מקשיבה

"אני יודע שקרה בניכם משהו, אני רוצה שתדעי שזה שהוא משחק אותה גבר מולך לא אומר שלא אכפת לו. תנסי לרכך אותו כמו שאת יודעת והוא שלך שוב" הוא אמר בקול חלש מסתכל מאחוריי סובבתי את מבטי קולטת את מבטו של תומר סורק את כל גופי הדמעות עלו לעיניי אך אני לא רוצה שהן יצאו שוב לפחות לא עכשיו.

סובבתי את מבטי חזרה לכיוון חיים "תודה" מלמלתי בחיוך קטן הוא רק הנהן נכנס לרכבו ונסע.

נכנסתי לבית סוגרת את הדלת אחריי ולוקחת נשימה עמוקה, מתפללת לאלוהים שיהיה איתי עכשיו.

הסתובבתי חזרה לכיוון תומר אשר עמד באותו מקום מביט עדיין באותו מבט, זה היה מבט עצוב אך רעב הוא לא הפסיק לסרוק את כל גופי מהרגע שראה אותי.

"אפשר שנדבר?" שאלתי בקול חלש ורועד הוא לא אמר דבר. רק הנהן וסימן לי עם ראשו שנלך אל חדרו, הנהנתי מתקדמת אחריו לכיוון החדר.

נכנסנו לחדרו, הנחתי את תיק הבית ספר שלי על יד הדלת כך שהוא נשען על הקיר והרמתי את מבטי לכיוון תומר אשר ישב על המיטה כך שראשו נשען בין כפות ידיו אשר נשענות על ברכיו.

"אני מצטערת, אני ידעתי מההתחלה שלא תיתן לי ללכת להיפגש איתה גם אם אני אגיד לך שאני הולכת עם נועם. ואני גם יודעת שיצאתי ממש סתומה כי רק אחרי הריב שלנו אני באמת הבנתי מה יכל לקרות באותו יום. אני אוהבת אותך מאוד, וזה מעצבן אותי שהיחסים בנינו הגיע למצב הזה." אמרתי, ניסיתי לדבר בקול חזק ויציב אבל הקול שלי יצא כך שזה נשמע כאילו אני עומדת לבכות

הוא הנהן בתגובה כאילו הבין את דבריי. "אני באמת מבינה שטעיתי ואני מצטערת על זה. אני רגילה לשתף אותך בהכל גם בדברים הכי קטנים וכשדווקא הדבר היחיד שלא סיפרתי לך עליו גורם לנו להיות ככה.." הוא קטע אותי בכך שמשך אותי לחיבוק גדול ומוחץ

"אני שמח שאת מבינה כרגע את מה שאני דיברתי עליו. אני אוהב אותך וכל כך התגעגעתי אלייך" מלמל מזיז אותי ממנו ונושק לשפתיי.

במהירות הנשיקה התלהטה ונהפכה ליותר אגרסיבית ומהירה. תומר הניח אותי על המיטה פשט את חולצתו ולאחר מכן את שלי, מזל שאנחנו לבד בבית כרגע.

Its Just A Mask Where stories live. Discover now