אגדת החיים

פרק 25

היי יפות שלי תהנו מהפרקק💓💓
יובל למעלה👆

טוב, אז כן הגענו הביתה. הגעתי הביתה, לבית שלי, שפעם היה שלנו.. אבא ואמא, אבל לא נחזור לזה שוב.

ליה ומאי באו איתי לבית שלי, בטענה של: "שלא יחטפו אותך שובב!" ואז הגיע הצחוק מכיוון שלושתינו, אבל אני יודעת שזה לא רק זה.

הן לא רוצות לתת לי ללכת לבד הביתה, כי אני באמת לבד. אף אחד לא יחכה לי בבית עם חיבוק חם ואוהב מלא בדאגה, כי אני לבד.

הן יודעות שאני אחזור הביתה, יתקלח, וישב על הספה שוקעת בדיכאון ובעצב, שכנראה יציף אותי עד שאשקע בתרדמת עד ליום המחרת. והן לא רוצות שזה יקרה. אבל מי אמר שאני לא רוצה?

"אני באמת מותשת אולי כדאי שתלכו ונתראה כבר מחר" אמרתי להן, "אין סיכוי יובל" ליה אמרה "אנחנו לא משאירות אותך לבד, נישן פה" ומאי הוסיפה.

"זה שאת מותשת לא עוצר אותנו מלהיות כאן. את תלכי לישון ואנחנו נשאר לראות טלוויזיה, וכשניהיה עייפות נעלה לישון זה הכל. אוקיי?" ליה שאלה אותי "טוב" אמרתי עם חוסר אנרגיות ועייפות יתר.

הלכתי לחדר שלי וכל כך שמחתי לראות אותו. החדר שלי מאז ומתמיד היה המבצר הפרטי שלי, ורק שלי. החדר שלי, הוא המקום שהיה נותן לי להתפרק כל פעם מחדש, להרגיש פרטיות ונוחיות בקיצור, הכי תחושה של בית. בשבילי.

אז אם הבנתם כמה שאני מחוברת לחדר שלי, אז גם הבנתם כמה היה חסר לי החדר הזה, התחושה שהוא היה נותן, השמיכת צמר שתמיד הייתה מקופלת ל2, על החלק התחתון של המיטה, ומבטיחה שזו השמיכה הנעימה באנושות. האופן שבו היא הייתה נוגעת לי בעור, ומעבירה לי תחושה של חמימות ושלווה.

גם כשקיץ, אני ישנה עם שמיכת פוך. אני לא כמו האנשים האלה שישנים עם שמיכה כזו, אם אפשר בכלל לקרוא לזה "שמיכה". היא כל כך דקה, כמו סדין. אני לא מסוגלת, אני קופאת מקור בלילה.

ואצלנו תמיד המזגן היה דולק, וזה היה הכי כיף בעולם. הייתי לוקחת את השמיכת צמר שלי ושוכבת איתה בסלון ועושה מרתון סרטים, בכל זמן פנוי שמתאפשר לי.

התקדמתי לכיוון המקלחת,  ובדרך היה החדר של ההורים שלי. הדלת הייתה פתוחה לרווחה, כך שיכלתי לראות את המתרחש שם.

הכו בלי פלאשבאקים:
*ואז פתאום יד גדולה חסמה לי את הפה, וידו השנייה תפסה אותי מהצוור. אוטומטית באינסטינקט תפסתי לו את היד וניסיתי לשחרר את עצמי. לגרום לי לנשום קצת. אבל ידעתי שאני לא יצליח.*

*זוג ידיים נוסף שם עליי שק קטן ושחור ואז התחלתי לראות הכל במעורפל. הכל הסתובב. ראיתי את הכל מאוד מטושטש. "אל.. תע..שו.. לי.. את.. זה.."מנסה להגיד אך לא ניראלי שזה משפיע עליהם. כי אחרי שאמרתי הם צחקו*

יד חמה ומלטפת הוציאה אותי מהסיוט שעבר לי בראש, הסתובבתי לאחור וראיתי את ליה.
"עזבי את זה עכשיו... כנסי להתקלח, תשטפי את עצמך מכל הדברים האלו" אמרה עם חיוך מנחם ואוהב. הנהנתי בראשי ונכנסתי להתקלח.

תשאירו תגובות וכוכב בבקשהה💓