היי יפות♥
לא הספקתי לעלות יום שלישי לצערי אז תסלחו לי♥
ויש הגיע הסופש! שיהיה לכולן שבת שלום וסופש נעיםם♥♥♥♥
למעלה זו מאי בצד אחד. ו:
והנה ליה בצד שני👆😂
הפרק👇אני לא מאמינה שדור, דור הקראש שלי עוד מהילדות, הבן אדם שאני מדברת עליו 80% מהחיים שלי עם מאי וליה, באמת נמצא איתי בסיטואציה כזו. ושהוא נגדי ולא שבוי כמוני. אני מסתכלת עליו, בעיניים היפות שלו ואני רוצה לבכות! "תקשיבי, אם תשתפי איתנו פעולה הכל יעבור חלק וטוב ואף אחד לא יפגע" "טו.." באתי לענות אך הוא המשיך, והפעם הקול התחזק. "ואם לא תעשי זאת, תצטערי על הרגע שנולדת להורייך" מה זה אומר? ההורים שלי קשורים לזה? או שהוא סתם אמר את זה והוא התכוונן שמרוב שאני יסבול, אני יצטער על הרגע שאני חיה? לא הבנתי אותו. אבל אני ממש מפחדת לשאול, כי אני מתחילה לפחד מדור. "מה זאת אומרת?" שאלתי כשהוא כבר הסתובב והתחיל ללכת לדלת הרחוקה ממני, אך לא קיבלתי אף תשובה. דור פתח את דלת שעשוייה מברזל אני מניחה, והיא נראת ממש כבדה, הוא הסתכל עליי מבט אחרון, יצא וטרק את הדלת אחריו. עכשיו אני נמצאת לבד פה, עכשיו זה רק אני, הארונות השחורים, השולחנות וערימות הדפים. אני חייבת לדעת איפה אני, איפה המקום הזה נמצא. אני מקווה שזה לא ממש רחוק, כי אם כן הלך עליי. אני לא בחורה שמפחדת, ואני גם לא בחורה שבוכה אבל אם עכשיו סתיו חברה שלי (הערת הכוחבת- אל תחששו, לא דילגתן על פרק אני עדיין לא הסברתי עליה) הייתה במקומי היא הייתה מפחדת, וגם רוב הסיכויים שבוכה. אבל אני לא. אני לא מפחדת לקחת סיכונים, אני לא מפחדת לריב עם אנשים, לא זו לא אני. כשהיינו בסוף כיתה ח' בערך, מאי (ששם עוד היינו חברות רק שנה וחצי) אמרה לי משפט ממש חכם ונכון באמצע שיעור היסטוריה. "את יודעת יובל, הבנתי שחיים רק פעם אחת, ושצריך לקחת סיכונים ואנחנו ממש חוששות ולא עושות דברים שאנחנו באמת רוצות." ומאז אני לקחתי את המשפט הזה והתחלתי באמת לממש אותו. שבוע לאחר שמאי אמרה את המשפט, היינו אצלי וגילינו שמישהו מפורסם נמצא בעיר שלנו. בלי לחשוב פעמיים, רצנו לתחנת אוטובוס ועלינו על האוטובוס שראינו וירדנו בתחנה שהייתה הכי קרובה למקום. והתחלנו לרוץ כמו שבחיים לא רצנו. הדרך חזרה הייתה קצת יותר מסובכת, זה היה כבר 9וחצי והיינו ביחד 6 בנות עם 15וחצי שקל, והבנתן שאין לנו מספיק כסף לאוטובוס. המקום הזה היה ממש רחוק ממקום מגורינו, ולא יכלנו ללכת ברגל. "האטובוס הבא מגיע עוד 5 דקות, מה עושים?" סתיו שאלה. " אני אומרת אחת מאיתנו תזייף פציעה ונגיד שאנחנו לא יכולות ללכת ברגל" אמרתי וישר שללו את הרעיון. "תקשיבו אני ינסה לשכנע אותו, אם לא.. ניקח טרמפים" מאי אמרה וצחקנו. האוטובוס הגיע מאי עלתה ודיברה איתו, עם הנהג, וכמו מלכה שכנעה אותו. עלינו לאוטובוס והגענו הביתה בשלום. ואז הבנתי שסוף סוף באמת יישמתי אותו, את המשפט. זו הייתה הפעם הראשונה שעשיתי מבלי לחשוב יותר מידי, ועשיתי את זה והסתדרתי כמו גדולה. אז כמו שהבנתן אני לא ילדה פשוטה כמו שכולם חושבים. אני לא ביישנית, שאני רוצה להגיד משהו אני אגיד, ואף אחד לא יעצור בעדי. שמזלזלים בי אני לא ישתוק. שצועקים עליי אני יחזיר. אך שהרגש אהבה מגיע, אני מתרחקת. כי תמיד משהו נהרס בדרך. בתכלס, שחושבים על זה, אני אוהבת את דור בגלל היופי שלו, הלבוש שלו, ההליכה שלו בקיצור רק לפי חיצוניות. אני לא באמת מכירה אותו. אבל עכשיו, אחרי שראיתי אותו, במקום הנוראי הזה, ואני יודעת שהוא אחד מהם. אתם שואלים את עצמכם איך אני עדיין אוהבת אותו? אז זהו שלא. נכון, אהבה של כמה שנים כבר, לא נגמרת בפעם אחת. אבל הוא בן אדם רע והאופי שלו נוראי לפי מה שאני רואה, שומעת ומבינה. החיצוניות שלו כנראה תמיד תמשוך אותי. אבל אני לא רוצה להיות עם בן אדם כזה. בן אדם שמתנהג ככה. לאחר כ10 דקות בערך. אני מניחה, אין פה שעון ובטח שבטח אין לי פה פלאפון. הגיעו שני בחורים, אם אפשר בכלל לקרוא להם בחורים. הרי אדם! כן, זה יותר בכיוון. שניהם התכופפו אליי. לאחד מהם הייתה מזוודה, הוא פתח אותה והוציא מזרק. זה לא טוב! זה לא טוב! אימלה! השני תפס לי את היד. "דיי דיי בבקשה לא תפסיקוו בבקשה לא!! אל תעשו לי את זה!" צעקתי עליהם. הם לא הקשיבו לי והוא הזריק לי את החומר הזה. חומר צהוב ומוזר. שוב, שוב אני רואה הכל מטושטש, והכל מסתובב. וזהו שחור.
YOU ARE READING
אגדת החיים
Romance"היו היה נסיך ונסיכה אי שם בממלכה רחוקה מאוהבים עד השמיים " סטופ. זה מה שילדים חושבים כשקורה כשגודלים.. מוצאים את האחד או האחת.. מתחתנים וחיים באושר ובעושר .. ובלה בלה בלה. זה לא ככה. לפחות לא אצלי. לי אין אהבה, אין אושר ובטח שבטח אין עושר. הבע...