אגדת החיים

פרק 17

היי יפות שלייי ❤❤❤❤
אני חושבת שאני יוריד לשני פרקים בשבוע או לפרק אחד במקום 3 פרקים.
בגלל שאין לי הרבה קוראות לצערי.. והייתי ממש רוצה שהצפיות בפרקים יעלו אבל הם לא עולות, אז נתחיל להאט בקצב.
בבקשה אם יש לכן חברות שגם להן יש את האפליקצייה אז תגידו להן לקרוא גם בבקשה זה יעזור מאודד❤❤
למעלה מאי וליה🌸
אזז הנה פרק 17 תהנוו💘

הצלחתי להירדם איכשהו על העמוד. התעוררתי שלידי מונחת קערת מרק ירקות. התאוששתי קצת וישר התחלתי לאכול. תאמת? אם לא הייתי במצב הזה, במקום הזה, בחיים לא הייתי נוגעת בזה, זה היה נראה נורא ולמרות זאת אכלתי את הכל תוך שנייה. הייתי רעבה מתה. שאני הולכת את אחד מהביסים האחרונים אני חשה בגרוני גוש קטן שלא נבלע, וגם לא מרגיש כמו אוכל. הוצאתי את זה החוצה מתוך הפה שלי, וזה היה פתק. פתק לבן שמקופל מלא פעמים. פתחתי את כל הקיפולים והיה כתוב:" אני מבטיח שאני יוציא אותך ד. " זה מדור. הוא כבר אמר את זה, אני מקווה שזה יהיה בזמן הקרוב, כי אני לא מסוגלת יותר להישאר פה. כשדור סיפר לי את כל הסיפור, הוא אמר שאני פה רק 4 ימים. אני פה 4 ימים? זה אומר שהייתי רדומה למשך יומיים. הלוואי והייתי עכשיו רדומה.
נ.ק מבט של מאי: (יום לאחר הלוויה של נעמה ועומר)
אני עדיין לא מעכלת שזה קרה.. נעמה ועומר היו כמו הורים שניים שלי. הייתי צוחקת איתם, מספרת להם דברים, מרחלת איתם על יובל.. באמת שהם יהיו חסרים לי ואני בטוחה שגם לליה. אבל הכי ליובל. טוב זה בטוח, המשפחה היחידה שנשארה לה זה דוד שלה, עומרי - אח של נעמה ומשפחתו. אבל זה לא אותו דבר כמו הורים. אין דבר כזה תחליף להורים. אתמול התקשרתי ליובל 3 פעמים בערב והיא לא ענתה לי, כנראה שהיא רוצה להיות לבד - לא שופטת אותה. אני אחייג אליה שוב. חיפשתי את יובל באנשי קשר, מצאתי וחייגתי. ואז ישר ~השיחה מועברת לתא הקולי~ זה מוזר. מאז שאני מכירה את יובל בחיים הטלפון שלה לא היה בלי סוללה. המטען שלה זה החבר הכי טוב שלה. ניסיתי שוב, ושוב ~השיחה מועברת לתא הקולי~. התקשרתי לליה לשאול אותה אם היא איתה, או שהיא יודעת איפה היא. ליה אמרה שהיא גם ניסתה להתקשר אליה, אך לא הצליחה. החלטנו ללכת אליה הביתה. ליה הסיעה אותה ואותי ליובל. דפקנו 3 דפיקות - חיכינו. דפקנו שוב 3 דפיקות אבל עדיין לא הייתה תגובה. צילצלנו שלוש פעמים ויובל לא פתחה. התחלנו לחשוש אז לקחנו את המפתח שנמצא מתחת לשטיח ופתחנו את הדלת. "יובל?" ליה צעקה "יובל את כאן?" צעקתי גם אבל לא היה מענה. חיפשנו אותה בחדר שלה ובשירותים והיא לא הייתה. "ליה מה עושים?" "לא ניראלי שהיא כאן" ליה ענתה לי, "החדר היחידי שלא היינו בו הוא החדר של הוריה. יש מצב שהיא שם ואו שהיא נרדמה או שפשוט היא בדיכאון.." "טוב אז נכנסים?" שאלתי אותה "כן". אז החלטנו שאנחנו נכנסות לחדר ההורים שלה. איך שנכנסנו ראינו באלגן גדול שלא אופייני להם בכלל. מלא בגדים על הרצפה, מגירות מחוץ למקומן חצי מרוקנות שכל השלל זרוק ברחבי החדר. בקיצור - הכל הפוך. "מאי יובל לא פה.. ולפי מה שנראה שקרה פה אני מתחילה ממש לפחד.." ליה אמרה "ליה ניראלי שאנחנו חושבות אותו דבר - היתה פה פריצה" "מאי את חושבת שקרה ליובל משהו? היא תמיד עונה לטלפון והיא לא בבית - שזה אומר שהיא לא ישנה. מאי מה עושים?" "אני חושבת שקרה לה משהו וניראלי שכדאי שנזמין משטרה" "אבל מאי אולי היא סתם יצאה לטיול להתאוור" "בלי הטלפון שלה?" והרמתי את הטלפון שלה שמצאתי מאחוריי הדלת והחזקתי ביד מנפנפת. "טוב חייבים להתקשר, אבל קודם צריך להתקשר לעומרי ורונת חייבים להודיע להם" ליה אמרה. התקשרנו לרונית ולעומרי אבל שניהם לא ענו לנו, אז התקשרנו לרוי. "הלו?" "רוי זו ליה.." רוי קטע אותה ואמר"כן אני יודע חברה של יובל. קרה משהו?" "יובל לא עונה לטלפון אז באנו לבית שלה והוא הפוך ממש וניראה לנו שפרצו פה. ניסינו להתקשר להורים שלך אבל הם לא עונים" "כן הם באיזה פגישה של העבודה של אבא שלי. 5 דקות אני בא חכו שם." ליה ניתקה את השיחה ושתינו התיישבנו על הספה. "ליה.. את חושבת שקרה ליובל משהו?.. שחטפו אותה? או משהו?.." שאלתי את ליה עם ראש למטה ומידי פעם הרמתי והסתכלתי אל עניה. "אני לא יודעת.. אבל ישלי תחושה שכן..."
תשאירו כוכב ותגובותת✔