Protection ○ M.yg

Epilogue

'את בסדר?' שאלתי את איימי כשעל עיניה הופיעו דמעות ומבחינה את הסימנים שהיו מכוסים על גופה. מיד הבאנו לה שמיכה כדי לכסות את גופה ,היא רק הנהנה עם ראשה.

משכתי אותה לחיבוק ,'היי , הכל בסדר . היית מצויינת ,הצלחת לתפוס אותו' אמרתי בקול רך ,מנסה להרגיע אותה.

' איפה היא ' איתי רץ אליי כשכולו מתנשף ועל פניו הבעה מודאגת , סימנתי לו עם עייני והוא מיהר אליה.

התבוננתי בשניהם בחיוך קטן כשאני מצותת לשיחתם.

'יש לך מושג כמה דאגתי לך?' הוא דיבר בקול רם ,

'אייש, למה דווקא את היית חייבת להתנדב לבצע את המשימה הזאת?' הוא אמר באנחה.

'כי מישהו היה חייב לעצור אותו' היא מלמלה בשקט וניסתה להרגיע אותו.

התבוננתי בשניהם במבט שמח כשצפיתי בשניהם מתנשקים ,שמחתי לדעת שהיא בסדר גמור ושהצלחנו לסיים את המשימה בהצלחה.

הנדתי את ראשי מצדלצד,והוצאתי את מהכיס את הפלאפון שהיה מכובה.

עוד לפני שהספקתי להדליק אותו משהו נזרק על פניי,הרמתי את ראשי והבטתי אל הכיוון שזה הגיע.

' יא מה נראה לכם שאתם עושים?' צעקתי אליהם בעיינים גדולות ,

'מה את עדיין עושה פה ? היום ליל כל הקדושים! לכי כבר לחגוג עם המשפחה שלך' איימי צעקה עליי והסתכלה עליי במבט רצחני.

'לעזאזל, אבל למה היה צריך לזרוק עליי דברים?' שאלתי ושפשפתי את ראשי.

'לכי כבר' היא צעקה יותר חזק ובקול מאיים.

' בסדר בסדר ' צעקתי אליה בחזרה.התחלתי ללכת לכיוון היציאה כשאני מדליקה את הטלפון.

עוד לא הספקתי לפתוח את המסך וכבר הוא החל לצלצל.

'הלו' עניתי ,

'אמא' קולו המתוק של יון סונה בקע מצד השני,

'הו יון סונה מתוקה,מה קרה?' שאלתי אותה.

'אמא למה לא ענית לנו ? אנחנו כבר הרבה זמן מחכים שתגיעי הביתה ' יון סונה דיברה בקול רוטן ועצוב.

' יון סונה אני מצטערת. אמא בדיוק בדרך הביתה רק תחכו עוד קצת בסדר?' אמרתי

'באמת ? את בדרך?' היא שאלה בקול צוהל ,'כן ולאמא יש הפתעה' עניתי בצחקוק.