Protection ○ M.yg

28

כעבור שנה:

'כמה זה עולה?' שאלתי את המוכרת כשאני מחזיקה בפרחים שגרמו לי להתאהב בריחם המתוק,

'זה יעלה לך 45 ש" ח' היא ענתה בחיוך,

'זה בשבילו ?' היא הוסיפה ונתנה לי מבט חם,הסתכלתי עליה והנהנתי.

הגשתי לה אותם כדי שאוכל להוציא את ארנקי מהתיק ,הושטתי לה שטר של חמישים,

'הנה העודף' היא אמרה והושיטה לי את הכסף.

'תודה' עניתי לה ,היא נופפה לי לפני שהלכתי החזרתי לה בחזרה.

הלכתי לכיוון הבית החולים שהיה כמה דקות מהחנות,כשנכנסתי לבית החולים ניגשתי למעלית ולחצתי על הקומה שבו הוא נמצא בה.קומה 2 חדר 202.

כשיצאתי מהמעלית פגשתי את האחיות שכבר הכירו אותי טוב,הן בירכו אותי לשלום ובירכתי אותן בחזרה והמשכתי ללכת לכיוון החדר שלו.

כשפתחתי את הדלת,לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי.

פגשתי בפניהם של גימין ונאם ג'ון שישבו ליד מיטתו ,

'אני מפריעה?' שאלתי אותם באי נעימות,

'ממש לא,בואי תכנסי' ג'ימין ענה וסימן לי להכנס.

סגרתי את הדלת ונכנסתי לחדרו,'אני רואה שהבאת שוב פרחים' נאם ג'ון אמר והביט בי,

'כן הקודמים כבר כמעט נבלו אז קניתי חדשים' עניתי וניגשתי לשולחן שהיה ליד מיטתו והנחתי אותם בכד הריק.

שניהם שתקו והביטו בי ,הסתכלתי על יונגי מתעלמת ממבטיהם הדואג והמרחם,

שנה שהוא שוכב ככה ולא זז,לא דיבר,לא הביט בי עם עיניו החומות והיפות שכל פעם שקעתי בתוכם מחדש.

שנה שאני מתפללת שהוא שוב יתעורר ואוכל לשמוע את קולו ,לראות את חיוכו ולהרגיש את המגע שלו בי.

שנה שהדמעות לא מפסיקות לרדת.

שנה שאני לא מוותרת.

שנה שלא אכפת לי אם הוא כועס אליי,רק לשמוע אותו שוב צועק אליי יעשה אותי מאושרת.

הנחתי את ידי על שלו,מלטפת את אצבעותיו ברכות,מניחה את ראשי עליו ועוצמת את עיני.

הרגשתי יד מונחת על כתפי ומרימה אותי,גימין הביט בי במבט עצוב ,

'דיאנה אנחנו חושבים שהכי טוב שתמשיכי הלאה' הוא אמר בפתאומיות,גורם לי להביט בו שבורה והמומה.

'אתה לא תגיד לי מה טוב בשבילי' עניתי חנוקה .

' שנה שלמה שאת חיה בייסורים,בקושי אוכלת ויוצאת מהבית .הגיע הזמן שתמשיכי הלאה.אני בטוח שזה מה שיונגי היה רוצה שתעשי' הוא ענה .

'אני לא הולכת להמשיך הלאה ולעזוב אותו .בחיים לא ' אמרתי עצבנית וסובבתי את מבטי ממנו, לא מסוגלת להביט בהם יותר.

'אנחנו רק רוצים לטובתך.קשה לנו לראות אותך סובלת,אכפת לנו ממך כמו שאכפת לנו מיונגי' נאם ג'ון פיצח את פיו.

'לא אכפת לי,אני אחכה עד שהוא יתעורר' עניתי נרגזת.

'אתם יכולים בבקשה לצאת ? אני רוצה להשאר איתו לבד.' הוספתי ,לא רוצה להמשיך בשיחה הזאת.

הם נאנחו והנהנו עם ראשם ,יוצאים מהחדר ומשאירים אותנו לבד.

קירבתי את הכיסא והתיישבתי ,הבטתי בפניו של יונגי,הוא היה נראה כמו מלאך.

'היי יונגי,זוכר אותי ?' דיברתי אליו,'זאת אני דיאנה'

'הבאתי לך היום פרחים בצבע שבדיוק שאתה אוהב,לבן' דיברתי בחיוך מאולץ

'הלוואי שיכולת להריח את הריח המתוק שלהם ,אני בטוחה שהיית מת עליהם'

'אתה יודע שכל ערב לפני השינה,אני מביטה בשרשרת שקנית לי.היא נותנת לי כוחות להמשיך להיות חזקה בשבילך' התחלתי לספר.

'אני כל יום חושבת על יום שבו תתעורר ולפעמים זה מבהיל אותי כל כך.האם אתה תמשיך לאהוב אותי כמו שאהבת אותי ? או האם בכלל תזכור אותי? תקפתי אותו בשאלות יודעת שהוא לא יוכל לענות.

'סליחה שאני כזאת רגשנית היום' לחשתי וגיחכתי.

פשוט הסתכלתי עליו וחושבת לעצמי כמה הוא יפה.

הושטתי את ידי אל שערו וליטפתי באיטיות ולאט לאט ידי עברה אל פניו,נוגעת בעורו הרך ומייחלת שיפקח את עיניו והכל יחזור לקדומותו.

סליחה שהפרק הקצר ,אני שוב במחסום כתיבה :(