9

410 34 6
                                    



הבטתי בו במבט לא מאמין.

'מה אתה בעצם מנסה לומר?' שאלתי אותו בקול גבוה וכועס,

'שכל מה שקרה עכשיו זה טעות?' הוספתי, מתבוננת בעיניו החומות שהיו מלאות חרטה.

הוא ניסה להרגיע אותי אבל העפתי את ידיו ממני 'אל תעז לגעת בי יותר' עניתי לו, הפעם בקול חנוק. לא הייתי מסוגלת לעמוד בפניו.

'דיאנה, זה לא היה אמור לקרות' ,

'הכל באשמתי ,הייתי צריך להחזיק את עצמי' הוא הוסיף, תופס בראשו כאילו הנשיקה חירבה את עולמנו.

'אתה אומר את זה כאילו קרה אסון' אמרתי המומה מתגובתו. 

'לעזאזל דיאנה. את לא מבינה שאני עובד בשביל אבא שלך ?'הוא אמר כשהוא הרים את קולו ,'אסור לנו לשלב עבודה ורגשות ביחד. במיוחד שזה רגשות אסורים שיכולים להסיח את דעתנו.'

'אתה מצפה ממני פשוט להמשיך הלאה ולשכוח ?' שאלתי בגיחוך. 

הוא פשוט הביט בי ושתק. הבעתו אמרה את התשובה שלו.

הדמעות שהחזקתי החלו לפרוץ וכל מה שהוא אמר היה 'אני מצטער'.

'מאוחר מדי' עניתי ללא קול כמעט  כשעיני היו אדומות והדמעות המשיכו לרדת.


שכבתי במיטתי אחריי שנכנסתי בסערה לביתי,הוריי שנבהלו החלו לשאול אותי שאלות אך לא עניתי להם וישר עליתי לחדרי ונעלתי אותו.

לא הצלחתי לעצום את עיני ולהרדם.

חשבתי על הנשיקה.

חשבתי על יונגי.

עייני נעשו שוב רטובות,פשוט עצמתי אותן חזק וחיבקתי את השמיכה שלי.

כעסתי אליו שהוא גורם לי להרגיש ככה,

כעסתי שהוא גורם לי להשתגע ממנו,

כעסתי שהוא גורם לי לרצות שהוא יהיה כאן לצידי .


יומיים שלמים שהוא לא הגיע לעבודה .

יומיים שלא התראנו,יומיים שלא דיברנו,יומיים שלא שמעתי את קולו,יומיים שלא ראיתי חיוכו,

יומיים שלא ראיתי את עיניו מביטות בי.

הם הרגישו בשבילי כמו נצח.

ניסיתי להתרכז בעבודה שלי אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו .

'היי דיאנה מה עובר עלייך בזמן אחרון שאת כזאת מעופפת' רון שאל אותי כשהוא מנופף בידו מול הפנים שלי .

תנועת ידו גרמה לי להתנער ממחשבותיי,'סתם אני פשוט עייפה' עניתי וזייפתי פיהוק.


Protection ○ M.ygWhere stories live. Discover now