15

310 34 20
                                    




נקודת מבט של איימי :

סידרתי את המעבדה כדי שלא ישימו לב שעשיתי משהו ,והכנסתי את המכתב לתוך תיקי. זרקתי את הכפפות לפח והורדתי את החלוק שלבשתי,בדיוק לפני שרציתי לצאת שמעתי את איתי מדבר עם מישהו ,

'א..ל תכנסס' איתי אמר בגמגום,

'מה יש-.' בדיוק באותו זמן יצאתי במהירות מהחדר ורואה את איתי חוסם את רון מלהיכנס.

רון הרים את מבטו אליי והסתכל עליי ועל איתי באופן מחשיד,

'אתם במקרה-'הוא החל להגיד והביט בשנינו במבט ערמומי,העיניים שלי ושל איתי התרחבו ומיהרנו להגיד לא שזה ממש לא ככה.

רון הביט על התגובה שלנו וצחק ,'תודו שיש לכם קטע' הוא אמר בשילוב ידיים .

''מה...לא!!! ממש לא!' שנינו אמרנו בו זמנית ובגועל.

'למה שאני אהיה איתו/ה' שוב אמרנו בו זמנית והבטנו באחד בשני במבט זועף .

'כן כן. מה שתגידו.' הוא אמר כשהוא מגלגל את עיניו הוא הסתובב כדי ללכת. ושנינו נאנחו בהקלה עד שפתאום הסתובב שוב, 'אל תשכחו להשתמש באמצעי מניעה ' הוא אמר וקרץ לנו. גורם  לשנינו להסמיק.

' זה הכל באשמתך!' צעקתי על איתי בזמן שהרבצתי בידו.

'אשמתי? את זו שאיימת עליי לשמור על הדלת!' הוא צעק עליי בחזרה.

הבטתי בו עם פנים כועסות 'רק חסר לי שהוא יספר לכולם שאנחנו יוצאים!' אמרתי בפנים נגעלות.

'אני מעדיף למות מאשר לצאת איתך' הוא ענה בצעקה.

'יופי ,גם אני!' אמרתי באותו טון והלכתי ממנו כשאני יותר עצבנית ממה שהייתי.

נקודת מבט של דיאנה :

ישבתי על הספה כשאני כוססת את ציפורניי מרוב שהייתי בלחץ,יונגי שם לב לכך והתיישב לידי, לוקח את שתי ידיי ומושך אותי לחיבוק, גורם לעיני להתרחב ולהביט בו בהפתעה.

'היי,תירגעי היא עוד מעט תתקשר אלייך.' הוא אמר וקולו היה רך ועדין,

'אני יודעת..פשוט אני מפחדת' אמרתי לא רגועה.

'אני מבין..אבל אני פה איתך ואני הולך להיות לצידך עד הסוף' הוא אמר ועיניו ברקו כשהן הביטו בשלי,המילים שלו גרמו לפרפרים בבטן, הסתכלתי עליו מחייכת אליו חיוך קטן, הוא חייך אליי בחזרה. מניח את שתי ידיו על לחיי ומקרב אותן אליו ומנשק בעדינות את מצחי .

עצמתי את עיניי ונהנית מהרגע שבו שנינו ביחד ושאף אחד לא יכול להפריע לנו.

 בהיתי בפניו ולחשתי 'אני אוהבת אותך',העברתי את ידיי סביב צווארו.

'אני אוהב אותך ' הוא לחש גם ולאחר כמה שניות שפתינו התמזגו יחדיו. הנשיקה הייתה איטית ועדינה.

עד שהנשיקה שלנו נקטעה על ידי צלצול הטלפון. שנינו התנתקנו והושטתי את ידי אל עבר הטלפון כדי לענות .


'היי דיאנה. תקשיבי אין לי חדשות  טובות ' היא אמרה ונשמעה מבואסת.

'אני מצטערת לא מצאתי שום טביעות או שערה. עברתי על זה כמה פעמים אבל שום דבר! הכלב הזה מומחה' היא הוסיפה בכעס.

'אני מבינה.' אמרתי בקול נאנח והשפלתי את פני ,הייתי בטוחה שאולי אנחנו קרובים למצוא אותו, אבל כלום.הרמתי את ראשי והסתכלתי על יונגי שחיכה לשמוע את התוצאות. לפי הבעת פנים שלי הוא הבין שאין שום דבר, הוא הניח את ידיו על ראשו וחשב.

'טוב תודה בכל זאת איימי. ואף אחד לא תפס אותך נכון ? 'שאלתי אותו בקול מתוח ,'אמ...בקשר לזה. את חייבת לי פיצוי מאוד גדול אחרי שתשמעי מה קרה ! ' היא צעקה מהצד השני והחלה לספר לי .

'הוא מה..' אמרתי כשאני מתפקעת מצחוק אחרי מה שאיימי סיפרה לי,'היי! תפסיקי לצחוק!' היא ענתה נרגזת .,'אני לא מאמינה שהוא באמת אמר את זה. דיי הוא אשכרה חשב שאתם-' עוד לפני שהספקתי לגמור את המשפט איימי התפרצה ואמרה, 'אל תעיזי אפילו להגיד את זה' היא הזהירה אותי.

צחקתי שוב, 'טוב אני חייבת לחזור לעבודה! ' איימי אמרה וניתקה.

תפסתי את יונגי מביט בי מבולבל ועם פנים מכווצות.

'מה היא אמרה שכל כך הצחיק אותך ?' הוא שאל מסוקרן.

'סתם.. רון חשב שאיימי ואיתי שכבו במעבדה בגלל כשהיא יצאה מהחדר היא סידרה את בגדיה והוא חיכה לה מחוץ לדלת.' אמרתי עם פנים מובכות.

'מה הוא דפוק? למה שהם יעשו את זה בעבודה ?' יונגי סינן בעצבים.

'וואו תרגע,למה אתה מתעצבן עכשיו כמו איימי ?' שאלתי,לא מבינה למה הוא מתעצבן .

'לא יודע,אני רק שומע את השם שלו ובא לי להרוג אותו' הוא סינן וקם מהספה בכעס.

'מה יש לך ממנו ? אתה אפילו לא מכיר אותו ' אמרתי כשאני עוקבת אחריו עם מבטי .הוא לא טרח לענות לי והמשיך לחדרו,קמתי גם והלכתי אחריו ,

'אתה מוכן לענות לי ?' שאלתי בקול גבוה כשאני מביטה בו עומד עם גבו אליי.

'למה את כל כך מגוננת עליו?' הוא שאל אותי בצעקה כשהוא הסתובב אליי,

'מה הקשר מגוננת עליו ? אני פשוט לא מבינה מה יש לך נגדו ' צעקתי עליו בחזרה,

'אמרתי לך שאני לא יודע ' הוא צעק שוב כשהוא מעביר את אצבעותיו בשערו,

'כמו שאמרתי אז ,יש לי הרגשה רעה לגביו' הוא מלמל בלחש.


סליחחחה על פרק זוועתי שכזה 😣😔

לאחרונה נורא קשה לי לכתוב אני מקווה שזה יעבור בקרוב .

ואני לא מאמינה שהסיפור הזה הגיע ל1000+ קריאות

תודהה רבה לכולןןן

Protection ○ M.ygWhere stories live. Discover now