34

208 32 9
                                    




'תשמרי על עצמך ועל הקטן שלנו ' הוא אמר בחצי חיוך ויכולתי להרגיש שהוא לא היה שלם עם נסיעתי .

'אני מבטיחה' עניתי והכרחתי את עצמי לחייך כדי לא להדאיג אותו .

נכנסתי לרכב ונופפתי לו ושמעתי אותו צועק ' אם קורה משהו ,תתקשרי אליי ואני אגיע במהרה' .

כל הדרך בנסיעה חשתי לא בטוב , הרגשתי מדוכאת יותר מתמיד.

הרגשתי שאני חייבת כתף חמה שאני אוכל לפרוק את רגשותיי ומחשבותיי מבלי שאקבל ביקורת על כך . לכן החלטתי לחזור לעיר הולדתי . כמובן שלא סיפרתי לאף אחד .

אני בטוחה שאיימי הולכת להיות מופתעת כי היא הראשונה שאני הולכת לפגוש .



יצאתי מהמעלית ומתקדמת אל עבר דירתה ,נעצרת מול הדלת החומה ולוקחת נשימה עמוקה לפני שלחצתי על הפעמון.

בזמן שחיכיתי שהיא תפתח את הדלת, שמעתי צעקות לא ברורות מדירתה.

ובדיוק שהתכוונתי לקרב את אוזני לדלת כדי לשמוע טוב יותר ,הדלת נפתחה.

חושפת את דמותה של איימי ,

ופתאום מסביבנו הייתה דממה,עיניה לא היו יחידות שהיו נעוצות בי .

אלא גם של איתי ויונגי.

כולם הביטו בי המומים ועם עיניים רחבות,בלעתי את רוקי בכבדות והרגשתי פתאום חנוקה.

התבוננתי בפניו שסרקו אותי מכף רגל עד הראש.

ובמיוחד אל הבטן שבצבצה לה.


'דיאנה..מה את עושה כאן ?' איימי לחשה והתקרבה אליי אך אני התרחקתי והשפלתי את מבטי ,לוקחת את זוג רגליי ובורחת .

התקרבתי בזריזות אל המעלית לוחצת על הכפתור והדלתות נפתחות אך לפני שהיא נסגרת יונגי מצליח לעצור את הדלתות מלהסגר.

הוא התנשף בכבדות ועיניו כעת היו רטובות.

הוא נכנס אל תוך המעלית נעמד מולי, שנינו התבוננו באחד בשני בשתיקה,

שתיקה שאמרה הכל .

כל הרגשות שקיוויתי לשכוח הציפו אותי מחדש, בלבלו אותי מחדש ופחדתי לעשות עוד טעות .



'בבקשה תלך ' מלמלתי ללא קול כשעיני היו מושפלות ,

לא מסוגלות יותר להביט בפניו ולהזכר בכל מה שעברנו .

הוא לא הקשיב לי ונכנס פנימה,נעמד מולי .

מושיט את שתי ידיו אל פניי,מחזיק את לחיי בזהירות ומרים את ראשי בעדינות .

'אני דפוק ,אני מצטער ' הוא אמר בעצב ובבכי,מה שגרם לליבי להתפרק לאלפי חתיכות .

'יונגי' מלמלתי את שמו כשאני מסתכלת על עיניו שנצצו, 

' כששמעתי את זה חצי שעה לפני בואך , חשבתי שאיימי עובדת עליי.שהיא אמרה את זה רק כדי לגרום לי להפסיק לחפש אותך' הוא אמר בקול שקט .

'אבל אז את הופעת מולנו . והבנתי מה שהיא אמרה היה נכון . את נושאת ילד שהוא לא שלי,

ילד שהוא לא שלנו' הוא אמר בקול שבור ובכיתי יחד איתו כשאני מתרסקת אל תוך זרועותיו .

אל אותו חיבוק שהיה חסר לי כל כך הרבה זמן .

' אני צריך להרפות ממך ,דיאנה. את צריכה להמשיך את החיים שלך בלי שאני אהיה בו' הוא אמר לבסוף ולאט לאט החל לשחרר את ידיו ממני .

הדבר שהכי חששתי ממנו .

אבל הוא צדק , אני לא יכולה לעזוב את חיי החדשים שבניתי ולרוץ בחזרה אליו .

זה לא עובד ככה.


--------------------

את אותו לילה נשארתי לישון אצל איימי, כשאני לא מפסיקה לבכות אל תוך הכרית.

והרגשתי יותר דכאונית מהמחשבה שהתינוק שהולך להגיע לעולם יסבול בגללי.

שאני אצטרך להמשיך לזייף את רגשותיי רק בגלל שכל כך ניסיתי לשכוח את יונגי .

'למה לעזאזל נזכרת מאוחר' אמרתי כשאני תופסת  בשיערי ומצטמקת לגוש אחד .


יונגי ,באותו לילה החליט לחסל את כל השתייה החריפה שהייתה בביתו עד שאחד מהבקבוקים הוא ניפץ אל הרצפה ,גרם לרגלו להפצע מהרסיסים .

אבל לא היה לו אכפת כי זה לא כאב לו כמה שכאב לו בליבו.

הוא חש שהוא לא יכול לנשום יותר , 

הוא רצה אותה לצידו , הוא רצה לבנות  ביחד איתה משפחה. 

יונגי הבין שאפילו שהוא אמר לה שהוא הולך להרפות ממנה הוא ידע שהוא משקר , 

הייתה לו תקווה שאולי באחד מן הימים היא תחזור אליו .

לפחות ככה הוא קיווה בליבו. 




אזז נותרו עוד שני פרקים אחרונים לסיפור .

ועדיין אין לי שמץ איך הוא הולך להגמר אז הכל עוד פתוח .



Protection ○ M.ygWhere stories live. Discover now