התעוררתי בחדר לבן, ושמעתי קול צפצוף..
היה לי קשה להתעורר וראייתי מטושטשת, לאחר מספר דקות , ראייתי חזרה והסתכלתי מסביבי, הבנתי שאני בבית חולים, אבל אני לא יודעת איך הגעתי לפה, מה קרה, שאלתי את עצמי ופתאום הרגשתי כאב ראש חזק, וסחרחורות, התחלתי לבכות שמעתי קול מדבר אליי
״היי תרגעי, הכל בסדר״ אמר לי מישהו שלא הכרתי
"מי אתה?" אמרתי בפחד.
"את לא זוכרת?" שאל אותי האיש הזר.
"מה...?" גימגמתי,מבולבלת.
"זה אני,אלכס!" אמר האיש בדאגה.
"א...אלכס?" מלמלתי "מי....מי אתה?"
"את...את באמת לא....?" אמר אלכס בבהלה.
"א...איפה אני?" שאלתי,מרימה את קולי בחרדה.
"אוי לא..." מלמל האיש בשקט.
"אוח" נאנחתי בכאב,מביטה הצידה אל
ידי השמאלית,שהייתה עטופה תחבושות ומורמת מעלה.
"אוקי,תירגעי אני אקרא לרופא שיבוא ויבדוק אותך" אמר.
אחרי מספר דקות נכנסו שלושה אנשים אחד שהיה עם חלוק לבן, והנחתי שזה הרופא, עוד אחד שלא זיהיתי והאיש שדיבר איתי כשהתעוררתי
״שלום אני דר. בליין ואני יבדוק אותך, ואני אראה למה את לא זוכרת״ אמר לי
״סיפרתם לה מה קרה ?״ שאל את השניים האחרים שלא זיהיתי
״לא, כי היא לא זכרה מי אני אז לא יכולתי לספר לה, אולי כדאי שאתה תספר לה דר.״ אמר האיש שדיבר איתי כשהתעוררתי
״בסדר״ אמר הרופא והתחיל
״הכל התחיל, כששאבת והרחת את הריח של הסיגריות, יש לך אסטמה מאוד חמורה, הריאות שלך לא מתפקדות כשעשן נכנס לך לריאות, ואת נמצאת במצב של קוצר נשימה. את לא תוכלי לעשן, ולא להריח את העשן, כי הגוף שלך לא יכול להמשיך להילחם בעשן ומאבד את ההכרה, ואם הוא יאבד להרבה מאוד זמן, יש מצב שתוכלי למות״ אמר לי הרופא
הייתי בשוק, איך זה יכול להיות ומתי הרחתי ריח של עשן לא הבנתי כלום
״כנראה שבגלל שהתעלפת ונפלת על הרצפה, אז הראש שלך קיבל מכה חזקה מאוד, אנחנו נעשה לך סי טי ונבדוק מה יש לך בראש, בסדר ?!״ שאל אותי
״אני רוצה להיות לבד״ אמרתי וכולם יצאו מהחדר נרדמתי
לאחר כשעה אח בא ולקח אותי לעשות את הסי טי, אחרי הסי טי החזירו אותי לחדר, הרופאים נראו ממש מבוהלים ואני נבהלתי יותר והתחלתי לבכות.. הביאו לי מים אך שום דבר לא שיפר את מצב רוחי
״אני רוצה את אמא ואבא״ בכיתי
״אני יקרא לרופא״ אמר לי האח
כעבור כמה דקות הרופא נכנס ואיתו שני הבחורים ממקודם, למה הם פה, אני לא מכירה אותם
״אני רוצה את אמא ואבא שלי״ בכיתי וייללתי
״אני אשוחח עם הבנים״ והוא לקח את שניהם לבחוץ
שמעתי חלק מהשיחה שלהם כי הם דיברו בקול רם
״אני לא יכול לקחת אותה להורים שלה, הוא יהרוג אותי, הוא אמר לי שאין לי הזדמנות אחרונה..״ אמר מי שקוראים לו כנראה ניל
״אז מה עושים, אי אפשר להשאיר אותה במצב כזה ועוד שיש לה דימום בראש, כשהיא בוכה הלחץ דם שלה עולה והדימום יגדל בקצב מהיר פי 2, חייבים להודיע להורים שלה, אם הם מסכימים לעשות לה ניתוח, בלי הסכמתם הידיים שלי כבולות ואני לא יכול לעשות כלום וגם היד שלה משותקת, היא לא רק שבורה, חייבים להזעיק את ההורים שלה״ אמר הרופא
״אני ילך לדבר עם הבוס״ אמר מי שכנראה קוראים לו אלכס
מה יש לי דימום בראש והיד משותקת, ניסיתי להזיז את היד שלי ולא הצלחתי, חשבתי שהיא שבורה רק, החיים מסתבכים כל רגע, אני רוצה הביתה אני רוצה את המיטה שלי ואת ההורים שלי
ΔΙΑΒΑΖΕΙΣ
אומץ זה שם המשחק
Ρομαντικήהסיפור אומץ זה שם המשחק מספר על ילדה, שאמא שלה עזבה אותה בגיל מאוד צעיר. היא כועסת עצובה נרגשת נכבשת וכו׳ על ידי וויליאם הילד החדש של הכיתה אשר בא מלונדון, ואמה מתאהבת לאט לאט בו. המשך קריאה מהנה.
