פרק 22

294 8 1
                                    

מה אני עושה פה ?

שאלתי את עצמי

התעלפתי שוב פעם, למה אני עוד חיה, מה אני עושה פה אני רוצה למות, למה לי לחיות בכלל ? למה ?

"היי, אמה ?" שמעתי מישהו אומר את שמי מספר פעמים ומלטף את ידי

פתחתי את עיניי, מטושטשת מדי, וראיתי את אמי, מחזיקה לי את היד.

"מה אני עושה פה ?" שאלתי ומיד התיישבתי

התחרטתי על המהירות בתנועה זאת שלאחר מכן, קיבלתי התקף של כאב ראש.

"היי, תיזהרי מותק, שמעתי מהצד והפעם זאת לא הייתה אמא שלי, זה היה אבא שלי, "אבא ?" שאלתי "מה מותק ?" אמר לי

"מה אני עושה פה" שאלתי אותו

"את ניסית להתאבד, אני מבין אותך, אני יודע שקשה, אבל חייבים להתגבר ולא להתייאש, וכמובן שזה לא הפתרון" אמר לי

"אבל אבא, אתה לא מבין שאין לי למה לחיות, הוא כבר לא איתי, אנחנו לא ביחד, אתה יודע איך אני אוהבת אותו ?" התעצבנתי קלות

"גם אני אוהב אותך" שמעתי, וזה היה וויליאם

אני כלכך התגעגעתי לקול הזה, לפרצוף הזה, "מה אתה עושה פה?" שאלתי קצת קרה, "אני פה, כי דאגתי לך, אחרי ששמעתי מה שקרה, למה עשית את זה, למה לא סמכת עליי?" "כי ידעתי שהפעם אין זהו אנחנו לא ביחד , ווויליאם אני אוהבת אותך, ולא מוכנה לאבד אותך" אמרתי לו

"אז למה את חושבת שאני מוכן לאבד אותך, ועוד לתמיד, לא לראות אותך, את החיוך שלך, את העיניים הצוחקות שלך, את החיבוקים של הנשיקות שלך, את חושבת שלי זה קל ? אני עשיתי את זה רק בשביל לרצות את הוריי, שבמקרה פה ושמעו את זה, ואיימתי עליהם כמעט, ולא אכפת לי מה הם אומרים, כי אני אוהב אותך, אפילו אם ייפול העולם, אני תמיד יאהב אותך".

אמר לי

אפילו לא שמתי לב שההורים שלי כבר הלכו מהחדר, הייתי כלכך שקועה במילים שלו, ובהיתי בעיניים שלו, הרגשתי רטיבות בעיניים, וזרם הדמעות התחזק בשניות.

"אני אוהבת אותך וויליאם" אמרתי וחיבקתי אותו, מרגישה כאב חד בבטן, והתעלפתי שנית.

אומץ זה שם המשחקWhere stories live. Discover now