הרגשתי בטוחה, הרגשתי שאני בחברה של אנשים שדואגים לי שבאמת אכפת להם ממני, וזה הרגיש נפלא, כי בעצם לשנייה אי אפשר להוריד את החיוך..
"וויליאם אתה בא לישון אצלנו ?" אבא שלי שאל אותו
"כן, נדמה לי" אמר לו
"מה את אומרת, אהובה ?" שאל אותי וויליאם,
"איך שאתה רוצה" אמרתי עם חיוך גדול
"טוב אז אני יבוא"
"אמא, תודה רבה על האוכל היה מעולה, באמת השקעת" אמרתי לה
"תודה מתוקה" אמרה לי
היה לנו ארוחה משפחתית שכללה את משפחתו של וויליאם, את משפחתו המורחבת שלו וגם הזמנו גם את דודים שלי, היה הרבה בלאגן.
"אני גם רוצה לישון אצלך" אמרה לי מגי בלחש, בת דודה שלי מצד אבא .
מגי היא ילדה עם בעיה, יש לה עיכוב התפתחותי, כלומר לפעמים היא מתנהגת כמו תינוקת ולפעמים היא מתנהגת כמו אחת שיודעת הכל על החיים.
"לכי תשאלי את אמא שלך" אמרתי לה
"אני לא יודעת מג, כי וויליאם ישן אצל אמה" אמרה לה ושמעתי זאת
" אל תדאגי נסדר לה מקום" אמרתי לה
"אז בסדר גמור, תשמרו לי עלייה"
"בטח, אל תדאגי" אמר וויליאם שצץ מאיפה שהוא.
חייכתי אליו
"בוא נעלה לחדר" אמרתי לו
"בואי"
-בחדר-
"איך היה ?" שאלתי אותו
"היה כיף, אשתי לעתיד
הוא סובב אותי וחיבק אותי מהגב, נצמדתי אליו כמה שאפשר
"אני אוהבת אותך" אמרתי לו
"אני אוהב אותך יותר" אמר לי
"לא אתה לא, אני אוהבת יותר" אמרתי והתנתקתי מהחיבוק ונעמדתי מולו
"אין מצב, אני אוהב אותך הכי שבעולם"
"אני אוהבת אותך עד השמיים"
"אני אוהב אותך כפליים "
"אני אוהבת אותך עד אין קץ"
"אני אוהב אותך עד סוף העולם"
"אני אוהבת אותך עד שאני ימות"
"אני אוהב אותך עד אין סוף"
"יוואוו, זה לא פיר"
ולקחתי כרית וזרקתי לו על הראש
"איתי אל תשחקי במלחמת כריות, וזרק עליי כרית הרבה יותר חזק ממה שאני זרקתי
"אל תאיים עליי, יכלב" וזרקתי כרית על הבטן שלו הוא התקפל ועליתי עליו, ואז הרגשתי דגדוגים והתחלתי לצחוק כמו משוגעת שאחרי שתי שניות כל המשפחה פתחה את הדלת והסתכלו בדאגה עד שראו שוויליאם מדגדג אותי, הם כולם התחילו לצחוק
הרגשתי מאושרת
YOU ARE READING
אומץ זה שם המשחק
Romanceהסיפור אומץ זה שם המשחק מספר על ילדה, שאמא שלה עזבה אותה בגיל מאוד צעיר. היא כועסת עצובה נרגשת נכבשת וכו׳ על ידי וויליאם הילד החדש של הכיתה אשר בא מלונדון, ואמה מתאהבת לאט לאט בו. המשך קריאה מהנה.
