אומץ זה שם המשחק

פרק 11

(ריצ׳ארד)

אני שמח כלכך שמח, מאושר, אני מרגיש טוב, כאילו תמיד היה לי חסר משהו בלב והיום הכל הושלם, הלב חזר לקדמותו, וכיף לי, אני נהנה עם התחושה הזאת,

הלכתי לישון בידיעה שהחברים הכיהכי טובים שלי ואני השלמנו, מעניין אם הם בקשר עם אלזבת׳, ומעניין מתי היא תבין שזאת לא אשמתי.. אחותה הרסה לי את החיים, הרסה לי את הקשר, אני כלכך מתגעגע אליה,זה כלכך קשה לגדל ילדה ועכשיו עוד תינוקת, קשה לי לישון בידיעה שהמיטה עכשיו גדולה ממה שהייתה, שהשירים שלנו ברדיו שכלכך אהבנו הם לא אותו הדבר. למה לא הייתי הגבר שלה למה ?? כשהחברים שנשארו לי מהעבודה מדברים עלייה זה כלכך מעציב אותי, הייתי טיפש, בגלל האגו שלי הכבוד שלי והרצונות שלי..

למה לא כיבדתי אותך כשרצתה לרקוד באירועים, למה לא הבאתי לך פרחים שתמיד רצתה, ולמה לא פינקתי אותך כמו שלאישה מגיע, זה הורג אותי כל פעם שאני עוצם את העיניים, הייתי צעיר ומפגר. אבל זה לא אשמתי שאחותה פיתתה אותי, ואני הייתי חסר יכולת, אני הייתי שיכור. ואפילו לא זכרתי כלום !! אני עדיין מתנצל אם פגעתי בה, אבל אם יש לה גבר חדש, אז שיחזיק לה את היד שיקנה לה פרחים כשהיא רוצה ושיתן לה לרקוד כי זה מה שהיא דיברה כל הזמן.

הלכתי לישון עם תחושות אשם עמוקות ביותר, אבל הייתי עייף ונרדמתי..

בלילה חלמתי עליה, על האישה שלי ואני רואה בחלום אישה זהה לאישה שלי עם תינוקת ביד עוד ילד וגבר שמנשק אותה בבית שלהם, אני נשברתי קרסתי על הרצפה, צרחתי בכיתי צעקתי כמה שאפשר שתפסיק כי אני הגבר שלה, א-נ-י ואני לא מוכן לקבל זאת.

ואז קמתי מהשינה והרגשתי מים על הפנים שלי, נגעתי והרגשתי זיעה, התנשמתי והתנשפתי ונרגעתי כי כל זה היה רק חלום.

הסתכלתי בשעון שבשידה שלי וראיתי שהשעה 4:57 אז אין טעם לחזור לישון נכנסתי להתקלח, ונרגעתי יותר והמים ירדו על גופי עם כל החלום הרע.

לאחר שעה או שעה וחצי שמעתי את זרם המים מהחדר של אמה, אז הבנתי שהיא קמה כבר, ומתארגנת לבית הספר.

נשארתי בבית, כי לא הרגשתי טוב הייתה לי סחרחורת, והייתי מאוד סהרורי.

בערך בשעה 2:30 שמעתי דפיקה בדלת, ומי יכול לצלצל בשעה כזאת.

אני פותח את הדלת ואני פשוט לא מאמין למראות עיניי... היא פה, היא עומדת בדלת. היא בוכה, היא

שמחה.