Protection ○ M.yg

2

מגיל קטן החלום שלי היה זה לעבוד במשטרה.

הייתי מוצאת את עצמי צופה בסדרות פעולה שמבוססות על חקירות ופשעים אך כאשר גדלתי חלום זה דעך בגלל שההורים שלי רצו שאלמד רפואה כשאסיים את לימודיי לכן כשהייתי תלמידת תיכון למדתי מקצועות מדעיים.רציתי לרצות  את הוריי ושלא ירגישו שאני מאכזבת אותם .

אבל לבסוף הבנתי שלא אוכל ללמוד משהו שאיני מעוניינת רק כדי שהוריי יהיו מאושרים, לא יכולתי לתת לעצמי לסבול.

הלכתי נגד רצונותם כדי להגשים את חלומי שבער בתוכי, הלכתי ללמוד קרימנולוגיה באונבריסטת אוקספורד וסיימתי בהצטיינות.

שמעתי את הצליל של הטלפון שלי ,הושטתי את ידי בעייפות אל עבר השידה מנסה להגיע אליו לפני שהשיחה תתנתק.'הלו?' עניתי בקול צרוד ועייף,מנסה לפקוח את עייני כאשר האור של השמש מצליח לחדור אל חדרי דרך הוילנות  ולסנוור אותי .

'היי דיאנה, זאת קייט.אני שומעת שהערתי אותך' היא דיברה ונשמעה די מתנצלת.

'היי קייט, זה בסדר. קרה משהו?' שאלתי אותה בפיהוק, כשאני מתרוממת למצב ישיבה, ומזיזה חלק מהשיער שלי שהיה על פניי, והפריע לי. קמתי מהמיטה, נועלת את נעלי הבית שהיו בצבע לבן עם נקודות כחולות ושחורות שהיו צמודות למיטתי, והתקדמתי לעבר החלון מזיזה הצידה במקצת את הוילון. 

'אני יודעת שזה היום החופשי שלך אבל אני חייבת שתבואי לעבודה הכי מהר שאת יכולה. יש מקרה דחוף ואיימי לא הגיעה היום לעבודה כי היא לא חשה בטוב ואנחנו זקוקים לידיים נוספות' היא סיפרה במהירות ובקול לחוץ.

'אוקיי, אני אנסה להגיע הכי מהר שאני יכולה' מלמלתי  מנסה להשמע עירנית יותר, ומגרדת את עורפי באנחה קלה.

'תודה דיאנה, אנחנו מחכים לבואך' היא אמרה, ואנחת הקלה יצאה מפיה וסיימנו את השיחה. הלכתי בצעדים מהירים אל  הארון שלי והתחלתי לחפש את המדים שלי, שהכנסתי ערב שעבר אותם לאחר הכביסה לארון. פשטתי את הפ'יגמה ולבשתי את המדים הכחולים והכהים שלי. צעדתי אל עבר השידה הלבנה שלי, נעמדת מול המראה הגדולה, מפזרת את שערי, ומושיטה את ידי אל המסרק. לאחר שסיימתי לסרק את שערי, אספתי אותו לקוקו גבוה ומתוח.  

יצאתי מחדר אל חדר האמבטיה, שוטפת את פני ומצחצחת את שיני ולאחר מכן מנגבת את פני וידי במגבת הלבנה שהייתה תלויה במתלה בזריזות .

ירדתי במדרגות ,ונכנסתי אל המטבח, מבחינה באמא שלי, יושבת על אחד הכסאות, לבושה בבגדי בית פשוטים ומדברת בחופשיות עם השומר ראש שלי, יונגי. הוא ישב באופן זקוף ובקלילות יותר, כתפיו לא היו מתוחות מדי ומבטו עבר אלי, מסתכל עלי במבט חד כשהוא אומר לעברי בוקר טוב. 

אך כהיותי אישה עקשנית התעלמתי מברכתו ומדמותו.

'הו, דיאנה. קמת מוקדם היום' היא אמרה כשהיא מביטה בי בהפתעה.