*נקודת המבט של תומאס*
"מה קורה כאן?" לימור המנהלת הגיעה ושאלה. היא התקרבה אלינו והביטה בי מוזר. "למשרד שלי, עכשיו." ציוותה עליי. "למה אני צריך לבוא אלייך?" שאלתי. באמת שאין לי כוח אליה עכשיו. "אתה ואלינור." היא התעלמה משאלתי ואמרה.
אלינור נצמדה אליי ולקחתי אותה איתי למשרד של לימור. לאחר שנכנסנו התיישבנו מולה. "אלינור, את מוכנה להסביר לי את ההתנהגות שלך?" לימור שאלה ואלינור השפילה את מבטה. "זה משנה? לימור מה את רוצה ממנה?" שאלתי במקום אלינור ששתקה ולא אמרה כלום.
"כלום, אני רק-" "יופי. בואי אלינור." קטעתי אותה מלסיים את דבריה ולקחתי את אלינור איתי לבחוץ. "ל-לאן ה-הולכים?" שאלה מגמגמת. הדמעות השאירו סימנים על פרצופה, ושיערה נדבק על פניה. "לאחות. אצלה תמיד יש שקט, ואני בטוח שהיא תיתן לך לשכב שם ולנוח." עניתי לה. היא הנהנה והתקדמנו לחדר האחות.
לאחר שהגענו פתחתי את הדלת בלי לדפוק. האחות כאן מכירה אותי טוב בגלל שבשנה הראשונה שלי בבית הספר, בערך מלפני שנתיים, הייתי מגיע לכאן הרבה בגלל מכות שהייתי נכנס אליהם.
"הו, תומאס," ג'סיקה האחות אמרה לאחר שהסתובבה אלינו. "טוב לראות אותך. מה מביא אותך לכאן?" שאלה והתקדמה אלינו. "היי ג'ס," אמרתי לה וסגרתי אחריי את הדלת. "הגעתי לכאן בגלל אלינור. רציתי שלהביא אותה למקום שקט שבו היא תוכל לנוח, וחשבתי עלייך." הוספתי ועניתי לה.
היא הנהנה בהבנה והובילה אותנו לאחת המיטות הפנויות בחדרה הגדול. "אלינור, את לא רוצה לשתוף פנים?" שאלתי אותה. היא הנהנה והובלתי אותה אל השירותים הנמצאים בחדר נפרד ודלת מקשרת.
"אז את החברה המפורסמת של תומאס?" ג'סיקה שאלה אותה לאחר שיצאה מהשירותים. אלינור הנהנה והתקרבה אליי. "היי, אז אני ג'סיקה. את יכולה לקרוא לי ג'ס." היא הציגה את עצמה בפני אלינור.
"טוב, ג'ס את יכולה להכין כוס תה?" שאלתי אותה. היא הנהנה והלכה להכין. בחדר הזה יש הכל. זה לא רק חדר אחות, שבו היא מטפלת בתלמידים שנפצעים או לא מרגישים טוב. יש לה כאן מטבח קטן שבו היא מכינה בעיקר תה לתלמידים שלא מרגישים טוב, אבל כן יכולים לשרוד יום לימודים.
היא גם כמו פסיכולוגית. היא סוג של יועצת, תמיד כשתלמידים מגיעים אליה לטיפול, היא מדברת איתם ולפעמים עוזרת להם בכך שנותנת עצות. גם לי היא עזרה באחד הימים שהלכתי מכות עם חבורת ילדים ונפצעתי.
אלינור עלתה על המיטה ונשכבה מאחוריי. היא נראתה נורא, העיניים שלה נפוחות ואדומות מהבכי, השיער עדיין נדבק למרות שהיא שתפה פנים. היא גם עדיין דמעה אך נרגעה טיפה.
YOU ARE READING
Little serving & Fake boyfriend
Romance"אוקיי... אתה מבין?" הסתכלתי עליו במבוכה. "אהה." הוא ענה. "אז תעזור לי?" אני מקווה שהוא לא יצחק עליי. "כן, אני אעשה את זה," הוא עצר לרגע והסתכל עליי בחיוך ממזרי. "אבל אני רוצה משהו בתמורה לכך." "מה?.. מה זאת אומרת משהו בתמורה?" שאלתי אותו בחשש והוא...
