Little serving & Fake boyfriend

פרק 19

שיט! תומאס הגיע. הסתובבתי אליו וראיתי אותו ממש עצבני. "מה את עושה?!" הוא התקדם אליי וחטף ממני את המעטפה. "א-אני, רק..." גמגמתי. לא היה לי תירוץ. ממש לא התכוונתי לומר לו 'רציתי לגלות פרטים עליך ועל משפחתך, אז מה שעשיתי היה לפרוץ לך לבית כדי לגלות'.

"את לא נורמלית. מה את חושבת שאת עושה?? הקומה הזאת היא מחוץ לתחום!" הוא צעק. מחוץ לתחום? מה? הסתכלתי עליו מבולבלת, רציתי לענות לו אך הוא המשיך.

"את לא רוצה לדעת מה היה קורה, אם מי שהיה מוצא אותך כאן לא היה אני!" הוא הוסיף. מה זאת אומרת מישהו אחר? לפי מה שאני יודעת, הוא גר כאן לבד.

"מה זאת אומרת, מישהו אחר?" שאלתי. תומאס לא הספיק לענות, כי מישהו נכנס לחדר. "מה קורה כאן? למה אתה צועק?" שאל את תומאס. הוא לבש חליפה שחורה, ואחרי סיקור טוב, שמתי לב שהוא דומה בצורה מחרידה לתומאס.

השיער שלו היה שחור כפחם, כמו שיערו השחור של תמאס. עיניו היו חומות, אך טיפה יותר כהות מעיניו של תומאס. גם תווי הפנים של שניהם היו אותו הדבר, רק שלאיש הזה, הפנים שלו היו יותר זקנות. בסופו של דבר הם היו ממש דומים. מעניין אם יש ביניהם קשר.

"מי זאת?" שאל לאחר שהפנה את מבטו אליי מתומאס. "אה טוב.. היא..." תומאס עצר לרגע. הוא הרגע גמגם? תומאס לפתע נראה ממש חסר ביטחון. "היא המשרתת שלי." אמר לבסוף. "מה? אני לא-" ניסיתי לומר אך האיש המוזר קטע אותי.

"משרתת אתה אומר," הוא סרק אותי במבטו. היה לו מבט מפחיד, כמו שיש לתומאס כשהוא עצבני. "אם כך, תביא אותה כדי שתפנק אותנו." הוסיף. לפנק? למה הכוונה? רק המבט שלו גרם לי לרעוד.

תומאס הידק את האחיזה שלו בי. "אני חושב שהיא צריכה ללכת." אמר. אני חושבת שהקול שלו רעד, או שזה רק הדמיון שלי? "תומאס, לא שאלתי אותך. עשה את בקשתי." האיש פקד על תומאס.

תומאס בלע את רוקו לאט. אני חושבת שהוא מפחד מהאיש הזה. אבל מי הוא? "את לא מבינה איך סיבכת אותי עכשיו. את כל כך עומדת לחטוף על זה." אמר לאחר שהאחיזה שלו בי התחזקה יותר והוא כבר מתחיל להכאיב לי. הוא משך אותי מהחדר והכאיב לי יותר.

"ת-תומאס, אתה מ-מכאיב לי." אמרתי לו. הקול שלי רעד מרוב שהאחיזה הייתה כל כך חזקה. הוא הוציא את כל העצבים שלו על ידי, זה ממש כאב. "פשוט סתמי. ותעשי מה שיבקשו ממך." אמר ושחרר אותי.

ירדנו למטה וראיתי חבורת גברים יושבת בסלון. הם היו שבעה אנשים, וכולל מי שירד איתנו, הם היו שמונה. כולם לבשו חליפות, וכל החליפות היו שחורות. "תכירו זאת משרתו של תומאס. כל מה שתרצו, תבקשו ממנה." האיש שירד איתנו אמר. יופי, עכשיו אני צריכה לשרת חבורה של זקנים.